מפעלות אלוקים קמב

על היותם צריכים אל מי שיקביצם ויפריד' והיא הראיה על היות העולם מחודש כי הקבוץ והפירוד הוא מהחדוש בדברים הנמצאים וכתב הרב שבעל זה הדרך נעזר בהקדמה הראשונ' מהקדמותיו וכל המתחייב ממנה רצה בזה שהפירוד והקבוץ אשר אמרו הוא מהעצם הפרדי שהיא ההקדמה הראשונ' שיחס אליהם והמתחייב ממנה היא מציאות הרקות וחבור הזמן מעתות ושאר ההקדמות וחוץ מכבודו אין הדבר כן כי הדרך הזה לא יסדוהו המדברים בדעת העצם הפרדי ולא בשאר ההקדמות המתחייבות אליו: והקבוץ והפירוד שזכרו הוא בגשמי העולם תחתונים ועליונים אלו עם אלו וכן יראה מדברי הגאון שעשה הראיה הזאת עצמה וז"ל והראיה השנית מקבוץ החלקים והרכבת הפרקים והוא שראיתי גשמים חלקיים ופרקים מורכבים והתבאר לי בהם סימן מעשה העושה והחדוש. אחר כן אמרתי שמא אלה הפרקים והחבורים אינם כי אם בגשמים הקטנים ר"ל חבור גשמי החיים והצמח בארץ ופשטתי מחשבתי אל הארץ עצמה והנה גם היא כן כי היא עפר ואבן וחול והדומה להם מהמקובצי' וראיתי בשמים כתות רבות הגלגלים קצתם תוך קצתם ויש בהם כתות מן המאורי' הנקראים כוכבים ובהם גדול וקטן רב אור או מעט אור שהורכבו בתוך הגלגלים ההם וכאשר התבאר כי הקבוץ והחבור וההרכבה הזאת אשר המה חדושים בגשם השמים וזולתם האמנתי בעבור הזאת כי השמים וכל אשר בהם מחודשים ע"כ. הנה התבאר מדבריו אמתת מה שפירשתי בכונת המדברים ר"ל שלא נתכונו לדבר מהגשם הבלתי מתחלק הנקרא פרידי כי אם מהרכבת גשמי העולם עליונים ותחתוני' מחלקיה'. והנה הדרך הג' הזה הוא מחייב החדוש והוא בנוי על ההקדמה העשירית מההעברה וההתיחדות הראה שזה עצמו הוא הדרך שדרך בו הרב מורה להכריע החדוש בפי"ט ח"ב באמרו מי שם הכוכבים תקועים בגלגלים ומהם אחד רחוק מאחר כפי ראות העין ומהם עשרה נלחצי' נקבצי' וחתיכה גדול' מהגלגל חלקה אין כוכב בה וכמו שיתבאר ויקשה אם כן על הרב איך לא קבל הטענה הזאת מהמדברים במקו' הזה וחזר הוא אח"כ לעשות' מעצמו ולהתהדר בה אבל התשוב' בזה מבוארת והיא שהמדברים עשו ההתיחדו' בדברים שיתקבצו פעם ויפרדו פעם שהם היסודות והמורכבים מהם ואמרו שלפי עצמ' לא היה להם הקבוץ בלבד ראוי ולא הפירוד בלבד ג"כ שאלו היה עצמם גוזר ההפרד' לא היו מקבלי' אחר כן הקבוץ ואם כן בדברי' שיתקבצו אחר היות' נפרדים והם ההוים ונפסדים עשו טענתם והדרך הזה געלה נפש הרב בו לפי שארסטו כבר יתן הסבה בהתחלפות המורכבי' מחמר הראשון כפי המקומות והתנעות השמימיות וכמו שביאר באותו הפרק הנזכר. ולכן עזב הרב הדרך ההוא לפי שלא היה לו על מה שיסמך בו כפי דברי ארסטו ותשובותיו ובחר לו לבאר ענין ההתיחדות מפאת הגרמים השמימיים גלגלים וכוכבים בלבד שלא יוכל ארסטו לתת הסבה ועם היות שהגאון תקן בצד מה הטענה הזאת בעשותה כוללת לגשמי' ההוי' ונפסדי' ולשמימיים. הנה הרב המורה לא רצה לטעון דבר מהשפלי' ולכן עזב הדרך הזה והשליכו אחרי גוו ובחר לו דרך הנשר בשמי' הדרך הד' אמרו העול' כלו מורכב מעצם ומקר' והמקרים כלם מחודשי' יתחייב שיהיה העצ' הנושא להם גם כן מחודש כי כל מחובר למחודש לא ימלט מהיותו גם הוא מחודש וכח הטענה הזאת הוא שהמחודש והנצחי הם הפכי' ולכן אי אפשר שיתחברו יחד ואמרו שאם יאמר אומר שהעצם הוא הקדמון והמקרי' הם מתחדשים ובאי' עליו זה אחר זה תמיד יתחייב שימצאו מקרי' מחודשים אין תכלית להם והוא שקר לפי שמה שאין תכלית לו הוא בלתי נמצא. וכתב הרב שזה