מפעלות אלוקים קמא

ולא כלן סבות עצמיות לדבר כי אלה כלם בלא תכלית ואין מציאותם כלם יחד ופי' עליו אבן רשד וז"ל ואמרו ואין מציאותם כלם יחד הוא גם כן תנאי שני סבות אשר קצתם מקצתם בעצמות רצוני שיהיו יחד והנ' ח"כ בסבות העצמותיות שני תנאים שיהיו בעלות תכלית ושיהיו יחד ע"כ. הנה התבאר שההקדמה האומרת בשקרות עלות ועלולים אין תכלית למספרם הכונה בה באמת שימצאו יחד לא בבא זו אחר סור זו כראובן מיעקב ויעקב מיצחק ויצחק מאברהם וכן לאין תכלית. כי הנה הסבות הקודמות ועוברות אינן סבות ההוה בעצם אבל היו סבות עצמיות להיותו בתחלה ואמנ' למציאו' ההוה והתמדתו אינן סבות עצמיות גם כי כמו שזכר ארסטו בראשון ממה שאחר הטבע כבר היה אפשר שימצא ראובן מאיש אחר זולת יעקב כי האדם הוא סבת האדם אבל אין האדם הרמוז סבה עצמית לאדם הרמוז כי אפשר שימצא מאדם אחר וכן ביאר אבן רשד הדבר הזה בשאלה הרביעית מהפלת ההפלה ומפני שהאריך בו דברים לא העתקתים פה הנה התבאר לך כח המופת הזה אשר עשו המדברים לחייב דעת החדוש ושהוא מייסד על ההקדמה הי"א משקרות הבב"ת ושלא הית' מחשבת' רקה ומבוקה ומבולקה שהמשך הבן מן האב והאב מאביו כהמשך חלקי הזמן והתנועה ואישי המין זה אחר סור זה. אלא שבנו מופתי' על אות' ההקדמ' המקובל לפילוסופי' שמציאות עלות ועלולים אין תכלית למספרם שקר וחשבו שהיתה כוללת לעלות הנמצאות יחד ולבאות זו אחר זו כאשר לא ימצא הראשון לא ימצא האחרון והתבארה הסבה למה עזב הרב המופת הזה ולא ישר בעיניו שהיא לפי שהמנעות הבב"ת בעלות ובעלולים הוא בהיותם יחד אבל בבואן זו אחר זו יקרא מה שאין תכלית לו במקרה ויאמר הפילוסוף שאין כאן עלות ועלולים עצמיים אין תכלית למספרם אבל שזה האחרון קדמות וסבה וכן לאותה סבה קדמה סבה אחרת ואין כאן א"כ במציאות בב"ת בי אם ב"ת זה אחר זה וצדקו דברי הרב כפי דעת ארסטו באמת ומאותו צד נפסל הדרך הזה מדרכי המדברים. האמנם איך חשבו המדברים לחייב מזה גם לפי דרכם חדוש העולם אחר ההעדר הגמור ואיך לא יאמר אומר שנולד אדם. הראשון מהעפר והמים שהיו סבו' קדמוניו' שלא נתחדשו הנה הסב' בזה אצלי הי' שכאש' נודה שנתחדש מין א' בעולם בכללותו הנה יהיה בהכרח כללות העולם מתחדש מפני שהעול' הוא נקשר כלו ומתאחד כאיש אחר והכדור השמימיי א"א שיתנועע כפי טבעו כי אם בהיות בתוכו מרכז נח עליו יסבוב והוא, הכבד במוחלט ויתחייב א"כ שימצא הפכו שהוא האש הקל במוחלט: ובהמצא שני, היסודות ההחלטים בהפכיותם ימצאו בהכרת השנים האחרים המשותפי' להם באיכיותיה' והיסודות ההם ארבעת' יתנועעו בתנועת הגרם השמימיי ויתערבו קצתם בקצתם ויתחדשו מערוביהם הדומם והצומח והחי על מדרגותיו כי אי אפשר שימצאו קצתם בזולת קצתם על המנהג הטבעי ובעבור זה כשחייבו המדברים לדעת' שהתחדש מין האדם חייבו שהתחדש העולם בכללו הנה התבאר הדרך הזה על בוריו ונתאמתו דברי הרב המורה במה שטען בעדו וכנגדו

הפרק הה' בחמשת הדרכים האחרים ממופתי המדברים על החדוש. הדרך הג' אמרו עצמי העולם לא ימלט מהיותם מקובצים או מפורדים או שיתקבצו פעם ויפרדו פעם ומבואר הוא שלפי בחינת עצמם אין הקבוץ ראוי להם בלבד ולא הפירוד בלבד שאלו היה עצמם גוזר שיהיו נפרדים בלבד לא יתקבצו לעולם וכן בהפך אם כן היות קצתם מקובצי' וקצת' מתפרדים וקצתם ישתנו עליהם הענינים פעם יתקבצו ופעם יתפרדו כמו שנראה בענין היסודות והמורכבים מהם היא ראיה