מפעלות אלוקים קלא

ספר לוית חן והענדה עטרו' לו והתימה איך לא הביא הרב המורה הראיה הזאת כי הוא ראיה מסכמת לדבריו מאד ולא יתכן לומר שנעלמה ממנו כי היה הגמרא כלה לפניו כשלחן ערוך אבל האמת ההוא שהרב עזבה ולא החזיק בה לפי שלא מצא בה הכרח כלל. אבל בהפך שביארו נצח מאמרו כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף מכלל שנצח הוא כמו עולם וכן אלקי' יכוננה עד עולם סלה סלה ועד הם שמות נרדפים לעולם וכן יי' ימלוך לעולם ועד הכונה כל זמן שיתמיד העולם וכן פירשו רש"י שם וז"ל כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף אלמא נצח לשון עולם הוא ע"כ רצה לומר שלא כיון רבי אליעזר בן יעקב לבאר כי אם שנצח וסלה ועד הם מלות מורות על מה שיורה שם עולם וכיון שעולם אינו מורה על הנצחיו' המוחלט כמו שהרב המורה מודה בדבריו הנה א"כ גם נצח וסלה ועד לא יורו על הנצחיות המוחלט ומפני זה לא עשה הרב המורה ראיה מזה המאמר. הנה התבאר מזה כלו שהדעת בשהעולם יפסד ויעדר והחדל יחדל אין טענה לבטל לא בדרך העיוני המופתיי ולא בדרך הרחקה וזרות ולא מכח הכתובים ודברי חז"ל: אבל הדבר הוא ההפך שיש כתובים רבים בתור' בנביאים ובכתובים ודברי חז"ל מורים עליו והעיון מסכים בו יען וביען בזה יתבטלו טענות בעלי ריבנו אשר עשו לבטל דעת חדוש העולם מפאת הפועל כמו שזכרתי והוא מה שרציתי לבאר המאמר התשיעי בטענות וראיות מורות ומוכיחו' על אמתת דעת חדוש העולם הכולל הזמני ויש בו תשעה פרקים

הפרק הא' הנה המדברים כמו שזכר מענינם הרב המורה בסוף החלק הראשון בחרו דרכם לבאר ראשונה פנת חדוש העולם במופתיהם וכשהתקיים אצלם שהעולם מחודש קיימו בלא ספק שיש לו עושה חדשו. ואחרי כן הביאו ראיות על העושה שהוא אחד ושאינו גוף. ובזה האופן סדרו ביאור ארבעת השאלות היקרות ראשונה חדוש העולם ושנית מציאות האל המחדשו ושלישית אחדותו האלקי והרביעית שלילת הגשמות ממנו וכתב הרב בפ"ע מאותו ח"א שזה היה דרך כל מדבר מן הישמעאלים בזה הענין וכן הנמשכים להם מאומתנו אשר דרכו דרכם. ואחשוב שרמז בזה לגאון רב סעדיה שזה עצמו היה דרכו ג"כ בספר האמונו' אשר לו כי הנה הספר ההוא חובר כמו שהודעתיך למעלה קודם חבור ספר המורה יותר משלש מאות שנה ובארץ מצרים אשר ישב בה הרב המורה היה הגאון ג"כ. ונכרים דברי אמת לפי שכמה מדברי הגאון וטענותיו ימצאו בפרקי המורה עם היות שלא זכרם הרב בשמו. ואולי שגם כן ירמוז להר' יהודה הלוי שדרך ג"כ הדרך הזה בראיות החדוש במאמר הה' מספר הכוזר. אבל רבינו המורה כתב במקום הנזכר שהדרך ההוא רחקה נפשו רחוק גדול מאד לפי שהמופתי' אשר עשו המדברים על חדוש העולם ישיגם ספקות רבות כי השאלה הזאת ר"ל מקדמות העולם או חדושו לא הגיעו בני אדם אליה במופת חותך והיא מעמד השכל ונסתפקו בה פילוסופי הדורות זמן רב קודם נתינת התורה כפי מה שנמצא בדבריהם וחבוריהם ואחר שהענין כן איך יוקח חדוש העולם להקדמה מקובלת לבנות עליה מציאות הבורא ית' ויהיה מציאותו א"כ מסופק שאם העולם מחודש יש אלוק נמצא ואם הוא קדמון לא יתחייב מציאותו ומפני זה כתב הרב שהפנים המאמתים אצלו הוא הדרך המופתי אשר אין ספק בו שיקויים מציאות האל יתברך ואחדותו והרחקת הגשמות בדרך הפילוסופים אשר