מפעלות אלוקים קכז

כי ההעדר הוא החסר והפחות. וממנו הגשמים העבדים והשפחות המרכבות לשכלי' ולנשמות וכן אמרו המקובלים שהנשמות תשובנה אל ספירת בינה ושם יתדבקו ויתענגו. ואמנ' אחרי אסיפ' השכלים הנבדלים והנשמות הטהורות אל מקורם וקודם יציאתם ואצילותם מה יהיה ענין מציאותם שם האם הם מתעצמים לגמרי עם מקורם באופן שאין שם זולתי מהותו הפשוט בלבד והיו כלא היו השכלים והנשמו' אשר נאספו אליו כי אין שם זולתו ית' שעצמותו הוא מה שהוא או אם היה שם רבוי והבדל מה בין הנאספים והמאסף ובין הצרורי' עצמם זה מזה זהו באמת מקום עיון גדול ואין יד השכל האנושי מגעת להשגת אמתתו כי הם דברים שכסה אותם עתיק יומין ואפשר לומר בזה שאין בין השכלים ההם מלאכים ונשמות בהיות' נפרדי' מכל גשם לח רבוי גמור ולא אחדות גמורה אבל יש שם דבקות אלו באלו וכלם בשרשם ומקורם האלקי מתאחדים ולא אחדות גמור כי כמו שהמדובק הגשמי אינו א' מכל צד להיותו בעל החלקים ואינו רבים אחרי שהוא אחד מדובק כן ראוי שנאמר בדבקות וההתאחדות אשר בדברים הנבדלים שאינם אחד גמור כי המתאחדים אינם בעצמם אחד ולא הבדל ופירוד גמור אחרי שהם מתאחדים ומדבקים ואמנם איך יהיה זה נפשנו קצרה להשיגו כי השכל האנושי בהיותו בגוף בשגם הוא בשר לא יוכל לצייר זה וכבר אמרו המקובלים שהספירות הקדושות אינן ברואות אבל נאצלות ממנו ית' ושהן מתאחדות בו ולא יאמרו עם כל זה שאחת מהספירות תהיה הסבה הראשונה אלא בשהן מתאחדות בו יתברך והוא בהן אינם דבר אחר ומהות אחר. וכבר כתב החכם המשיג אבובכר בן טופי"ל באגרתו של חי בן יקטן שאין בשכלי הנבדלים לארבוי ולא אחדות ולא מספר ולא הבדל. וזה אין ראוי לחשבו במלאכים הרוחניים כפי מה שהם בעולם הפירוד כי הם נבדלים ונפרדים וה מזה אם כפי חלוף נושאיה' ואם כפי אופני השכלת' וכלם נפרדי' אז ממקורם יתברך אמנם בהפסד הנושאי' הגשמי' ושובם והתדבקם והתאחדם במקור' האלקי יצדק עליהם יותר מאמרו שאין בהם לא רבוי גמור ולא אחדות גמור לפי שבאסיפתם אל מקורם אינם הם עצמם דבר אחד עם הסבה הראשונה כי הוא תמיד היה והוה ויהיה אחד פשוט במהותו נבדל ונפרד מכל זולתו. והמלאכים והנשמות מדבקות ומתאחדו' עמו כמו שיתאחד הניצוץ עם השמש. זהו תכלית מה אפשר לבאר בזה הדרוש העמוק והאלקי ובדברים האלה שהם באמת גופי סתרי תור' ופרי כל מעשה בראשית ועיק' מעיקרי מעשה מרכבה שאין ראוי למסרם כי אם בראשי פרקים. ואחשוב שהדברים האלה אשר הודעתיך פה בריש מילין היא היתה סברת הקדוש הרמב"ן אם בענין נשיאות הנשמה ברוח הגשמי הדק הרוחני. ומזה הצד והבחינה כתב בשער הגמול שהנפש החוטא' תקבל בגיהנם עונש שרפה באש דקה. ואיך ישלוט האש הגשמי בנשמה השכלית אם לא באמצעות הרוח הגשמי הדק שהוא מרכבה אליה. וכן שער ענין התאחדות המלאכים והנשמות בצרו' החיי' באחרית החלד וקוצר ההשגה האנושית בידיעת אופן אותו הדבוק והתאחדות בו יתברך ולכן כתב בפירושו לפרש' בהר סיני וז"ל והיובל יודע עוד מבראשית עד ויכולו כי ישוב ביובל הכל איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו כי הות מוס' המאמין יחי' זהו ושבתה הארץ שבת ליי וקראתם דרור בארץ כי הוא ארץ החיים נרמזת בפסוק הראשון שבה נאמר והארץ אזכור ושמא לענין היובל רמזו חז"ל באמרם חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכלם נמסרו למשה חוץ מאחד כי כל שמיטה שער בינה אחד הנה הודיעוהו כל ההוה מתחלה ועד