מפעלות אלוקים יב

הוא עליו והוא יוציאהו לפעל זמן הכח המדבר יגיע שלמות השפע לכח המדמה ואיך יגיע משלמות הכח המדמה זה השעור והוא השגת מה שלא השיגהו בהקדמות ותולדה ומחשבה. וזהו אמתת ענין הנבואה עכ"ל. הנה ביאר במה שאין ספקם שבנבואה יתאמתו הדרושי' העיוני' יותר בשלמות מבחקיר' השכלי' לאין שיעור. ושכן היה בפנת החדוש שנתאמתה בנבואה יען החקירה הזאת נמנעת לשכל האנושי להגיע אל התכלית בה אם לא יעזר בתורת האלקים שגלתה לנו מה שאין בכח החקירה העיונית לגלותו. ומפני שהרב המורה יעשה שרש אמונת החדוש ממה שבא לאדון הנביאים בנבואתו לכן תראה שבחלק השני מספרו אחרי שהשלים דבריו בחדוש העולם סמך אליו מאמרו ודבריו בנבוא' להודי' וללמוד שאמונת פנת חדוש העולם ובריאתו קנויה באמת מנבואת משה ותורתו. ומלבד מה שיחייב זה המחשבה המיושרת בספור מעשה בראשית עוד נמצא עליו עדות מבואר במקומות אחרים מהתורה כי הנה במעמד הר סיני שמעו ישראל מפי הגבורה כי ששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי על כן ברך יי' את יום השבת ויקדשהו. והסתכל אמרו בדבור הזה מלת זכור מה שלא נאמר בדבור אחר שהוא להזכרם שיזכרו הבריאה החדשה שברא השם בעולמו בששת ימים וינח ביום השביעי ושכן יעשו גם המה זכרון לזה בכל ימי שבועותוהם. ולכן תמצא שבדבור הזה באו אותם הדברים עצמם שבאו בפרשת ויכולו ר"ל ממלאכת ששת הימי' ושביתת השביעי קדושתו וברכתו. הכל נאמר בשפה אחת ודברים אחדים להודיע שמי שאמר זה אמר זה ושאלו ואלו דברי אלקים חיים כלם נתנו מרועה אחד ולזה גם כן נאמר בתחלת עשרת הדברות וידבר אלקים את כל הדברים האלה כי זכר שם אלקים ולא שם יי' הנהוג בנבואת משה רבינו להגיד שהאלקים אשר דבר עשרת הדברות לעמו הוא האלקים הנזכר במעשה בראשית: עוד מצאנו עדות על זה ר"ל שהאל ית' הוא אשר הגיד חדוש העולם ובריאתו למשה ממה שאמר בסדר כי תשא וידבר יי' אל משה לאמר אך את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני יי' מקדשכם וכל אותה פרשה אשר בה הודיע השם חדוש העולם בששת ימים ומנוחתו בשביעי כמו שבא בספור מעשה בראשית וכמה פעמים נכפל' לזה מצות השבת בתורה: הרי לך ראיות ברורו' שהתורה העידה כמה פעמי' על אמיתת מה שספרה במעשה בראשית מחדוש העול' ובריאתו והוא המוכיח שכל זה הגיע למשה בנבואתו מאת יי' מן השמים ולא באופן אחר. האמנם למה לא נאמר בתחלת התורה שהספור ההוא הגיע למשה רבינו בנבואתו הנה הוא לפי שמרע"ה לא כתב את התורה בלשון עצמו כאיש המספר מה שידע. ולכן לא תמצא בדבריו שיאמר וידבר י"י אלי לאמ' או ויאמ' יי' אלי כמו שמצינו בשאר הנביאים וגם בספ' משנה תורה לא כתב משה דבר מעצמו כ"א שצווה מפי הגבורה שיכתוב בספר מה שהוא דבר אל כל ישראל וכבר בארתי זה בהקדמת פירושי לאותו ספר באר היטב אבל בא לשון התורה כלו כשלישי המדבר והמספר מה שעשה השם ומה שדבר וצוה ומה שעשה משה והעם ושאר הדברי' כלם. מפני זה נאמר בתורה וידבר י"י אל משה לאמר ויאמר יי' אל משה כאלו אחר מספר עליו. וכבר כתב זה הרמב"ן והסבה בזה אצלי היא שהנביאים כלם זולת משה היו רואין בנבואותיהם כללות הדברים ועניניהם והיו מספרים אותם העניני' שראו אל העם בדבריהם ר"ל בדברי הנביאים ולשונותיהם עצמם. ומפני זה היו צריכים להודיע שאותם ההתודעיות הנבואיות שהם היו מספרים בדבריהם ולשונם הגיעו אליהם