מפעלות אלוקים קיט

השפעתו תמידית כי אם בהפסקם ולא יהי' שום נצחי זולתו באופן שמהמשך מוגבל להמשך מוגבל יופסדו הנמצאים וישובו אל ההעדר כאשר היו קודם הבריא' ואחרי המשך מוגבל יש בו להיות נבראים מחודשי' אחר ההעדר ובזה יהי' כבוד יי' לעולם וידע כל פעול שהוא פעלו ויבין כל יצור שהוא יצרו. הנה אם כן לא יבחר הש"י בהפסד במה שהוא הפסד ורע כי אם במקרה להדריכו אל הטוב ואל השלמות כמו שאמרנו שאין הפסד העולם כי אם מהכרח טבע הגשמות הנברא שיכל' מציאותו אחרי בלותו והיה מחסד הטוב והמיטיב ית' להשפיע מיד אחרי הפסד זה העולם בריאת עולם אחר שכבר יקנהו יותר מהשלמות להיותו חדש כמו שיש יתרון לבחור על הזקן הקרוב למות ואתה תדע שהטענה הזאת שעש' הרלב"ג שרש' בדברי המור' בפכ"ח ח"ב וכלם בשאלת התכלית בהפסד העולם מדברי ארסטו לקחוה שכתב בשמיני מהשמ' שבן דקליס ואנכסגרוש תשיגם התפיס' בזה יחד בשיתנו הסבה אשר בעבורה נמצאת תנועת העולם אחר המנוחה. וזה אם אחר המנוחה שאין תכלית לה כמו שאמר אנכסגורש ואם על צד בא זה אחר סור זה כמו שיראה אבן דקליס. וזה שיאמר לאנכסוגורש אם היו הדברים נחים זמן אין תכלית לו למה זה התחיל השכל להניעו בזמן מיוחד מהעתים אשר אין תכלית להם. כי הנה לא יוכל להגיד בזה הסב' וכמו כן יאמר לבן דקליס אם הית' האהב' והשנא' סבות התנועה בשהאהב' תקבץ ותאחד הרבים והשנאה תפרידם והיו זמני התנועות והמנוחות שוים מייחד קצת הזמנים לתנועה וקצתם למנוחה בקצתם תגיע אהב' ובקצתם תפריד השנאה. כי הדריש' בלמה נשארת עליו תמיד אלא שמה שיאמר אבן דקליס יותר דומה בענין הטבעי שהוא יגזור סדור מוגבל והדרגה מוגבלת בעולמות ואמנם מאמר אנכסגורש ערום משני הענינים יחד ר"ל מהסדור הטבעי ומהעלה המתיחסת לענינים הטבעיים ההם. וזה שאין מפעל הדברים הטבעיים שינוחו הדברים זמן אין תכלית לו עוד אחר זה המציאות ע"כ. והסתכל בזה המאמר ותראה ממנו שהנחת עולמות רבים זה אחר זה היה יותר מתישב אצל ארסטו מהנחת עולם אחד מחודש במה שעבר ונצחי במה שיבא כמחשבת מתפלספי עמנו אלה ושכל טענתו של ארסטו היתה בשאלת למה. והיא שאלת התכלית בבריאת העולמות והפסדם ואלו היה ארסטו משער בסבה התכליתיית אשר נתתי כפי האמונה התוריית והסבה החמרית והצוריית גם כן שמהכרח טבע העולם בחמרו וצורתו הוא היותו כלה ונפסד אחרי שעור זמן קצוב מפני שכפי טבעו אינו מקבל טבע הנצחיות אין ספק אצלי שהיה מודה בה הפילוסוף ונשען עליה. וכל זה ממה שיורה אמתת הדעת הזה ושהוא אשר יסתלקו ויותרו בו כל הספקות אשר הניחו בעלי הקדמות מפאת הפועל על בריאת העולם והפסד שמכח דברי ארסטו אלה עיקרם ושרשם בלי ספק ואחרי שהתרתי הספקות אשר מצד העיון נבא להתיר הספקות אשר מצד הכתובים ודברי חז"ל בפרקים הנמשכים לאלה

הפרק הח' בהתר ספק אחד יפול מדברי חז"ל על דעת הפסד העול' וביאור איך היתה בריאת המלאכי' הרוחניי' ואיך יהיה הפסדם בסוף העולם הכללי הנה הרב המורה כתב בפכ"ז ח"ב שעם היות אמונת חדוש העולם יסוד התורה. הנה הפסדו אחר שנתחדש אינו יסוד התורה בשום פנים. כי הנה ההקדמה שביאר ארסטו שכל הוה נפסד תצדק בדברים ההתהוי' כפי המנהג הטבעי: אמנם בבריאה הראשונה שנאמין שנתהווה העולם לפי רצונו יתברך ולא על צד החיוב