מפעלות אלוקים קיב

נאה מאמרם ז"ל בב"ר פר' ט' וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד רבי תנחומא פתח את הכל עשה יפה בעתו בעתו נברא העולם ולא היה העולם ראוי להבראת קודם אמר ר' אבהו מכאן שהיה בונה עולמות ומחריבן וכו' כי הנה רבי תנחומא שער שהיה לכל עולם ועולם זמן קצוב בעמידתו וקיומו וכן להפסדו ולכן העולם שבא אחריו נעשה בעתו ורבי אבהו למד מזה שהיה בונה עולמות ומחריבן ולכן היה עת לכל חפץ עת לבנות ועת להרוס. הנה גלו במאמרם זה כללות כל מה שבארתי והוא מה שרציתי לבאר בזה המאמר: המאמר השמיני

בהתר הספקות אשר עשו כת ארסטו והנמשכים אחר דעתו כנגד הפסד העולם והספקות אשר עשו עליו גם כן חכמי עמנו מפאת העיון והכתובים ומאמרי חז"ל ויש בו שמנה פרקים

הפרק הא' בהתר שנים מהספקות אשר עשו לבטול דעת הפסד העולם ואחרי שהתבאר בטול הטענות אשר עשו הפילוסופים כנגד הוית העולם והתקיי' דעת החדוש הזמני בכללות העולם והפסדו בעתיד. ראוי להתיר ולהשיב על הספקות והבטולים אשר עשו כת ארסטו והנמשכים אחריו על דעת הפסד העולם ומציאו' עולמי' רבים זה אחר זה. ואומר שהפילוסופים עשו כנגד הפסד העולם אותן הטענות אשר עשו כנגד הויתו וחדושו כי כל מה שטענו לבטל החדוש וההויה יטענו גם כן לבטל ההפסד. אבל אין צורך במקום הזה לזכור אותן הטענות ולהשיב עליהן לפי שכבר זכרתים והשיבותי עליהם דבר דבור על אופניו במה שעבר. ולכן אתעסק עתה בלבד בזכרון שאר הטענות אשר עשו בפרט על בטול והפסד העולם ומציאות עולמים רבים זה אחר זה ולהשיב עליהם כמסת היד והם אלו: הטענה הא' אמרו אם היה האל פועל את העולם היה בלתי אפשר שיהיה הוא מפסידו לפי שההויה וההפסד הם פעולות מקבילות ויצטרכו גם כן אל פועלים מקבילים כי הנה הסבה אשר תחייב המציאות וההויה אי אפשר שתהיה היא סבה תחייב ההפסד וההשחתה כי כמו שכתב ארסטו מהשמע לא יתכן שתהיה בדברים התנועה והמנוחה מסבה אחת כי ההפכים אי אפשר שיהיו מדבר אחד ותשובת הטענה הזאת מבוארת מהיסו' הראשון שיסדתי למעלה והוא שאין האל ית' כפועלים הטבעיים שלא יוכלו לפעול כי אם ההפך האחד בלבד אבל הוא ית' פועל ברצון ולכן יפעל כל אחד משני ההפכים כשירצה כ"ש שהפסד העולם הוא מפאת עצמו וטבעו של עולם שיפסד בהכרח במה שהוא גשם ובמה שהוא נברא. אמנם הויתו ומציאותו הוא מצדו יתברך הבורא אותו שממנו באמת כל טוב וכל מציאות ושלמות. ואמנם ההפסד והרע הוא מפני שלא יוכל עוד העולם להתמיד מציאותו להיותו גשם ונברא. ואם כן את הטוב יקבל מאת האלקים ואת הרע לא יקבל מעצמו הגשמי והנברא. ועוד שאף שניחס לש"י הפסד העולם הנה ייוחס אליו מצד היותו בצד מה. וזה שהנה לא יתכן לבורא ית' לעשות הנברא נצחי כמוהו ואם היה יכול עליו כי אם היה עושה אותו כן לא היו מכירים בני עולם את בוראם כשהו' המציאם וחדשם והיה אומר מעשה לעושהו לא עשני ויצר אמר ליוצרו לא הבין ביצירתי ולכן חייבה חכמתו ורצונו האלקי לעשות כל מה שזולתו נפסד כדי שיכירו וידעו כל הנבראים גדולת בוראם ופעולתו תור' על טובו והשגחתו שהוא התכלית העול' באמת כי בידיעה הזאת בבורא יתברך ישתלמו הנמצאים המשיגי' כלם ואחרים