מפעלות אלוקים קיא

חוצב בהכרח כי הנצחיות הוא הפך טבע הגשם והנברא כמו שיתבאר אחרי זה במקומו

הפרק הח' בתשובת השאלות אשר מצד הפועל על פי היסודות התורנים האלה. ובהתקבץ והתערב ארבעה היסודות האלה אשר זכרתי יתחדש מכללם התר הספקות והטענות אשר עשו בעלי הקדמות לבטל דעת חדוש העולם מפאת הפועל. אם הראשון לפי שאנחנו לא נאמר שהיה הסבה הראשונה זמן בב"ת או המשכות דומה לזמן בב"ת מבלי פועל כלל ושב פועל. אבל נאמר שתמיד היה ויהיה פועל עולם אחר עולם כמו שבא ביסוד השלישי. ושלא היה עולם אחד נצחי מתמיד וקיים מהסבה והתכלית שזכרתי ביסוד הרביעי וכן נאמ' לטענה השנית שלא היה יתברך קודם חדוש העולם פועל בכח ולא היה לא מעכב ולא מונע מלפעול ולא נצטרך אל מי שיוציאהו מן הכח אל הפעל כי הוא תמיד היה בפעל ופעולתו היא כפי רצונו כמו שהתבאר ביסוד הראשון ואם לא היתה תמידית ונצחית פעולתו לא היה להעדר יכלתו כי אם לאכמה ולתכלית נכבד כמו שבא ביסוד הרביעי. גם מהכרח טבע הנברא כמו שיתבאר אחר זה. וכן לטענ' השלישית נאמר שלא נתחדש בו יתברך צירוף שלא היה מקודם כי אותו צירוף להשפיע ולהמציא תמיד היה ויהיה בו. ואם היה בהפסקים היה לחכמה ולתכלית משובח כמו שבארתי ביסוד הרביעי ואם נשתנה הצירוף בהפסק הפעל היה זה מפני השתנות הנברא שהוא העולם והפסדו כי לא יכול עוד להשאר כפי טבעו וכונת בריאתו ותכליתה לא מפני השתנות הבורא חלילה. וכבר ידעת שיספיק לשנוי הצירוף השתנות א' מהמצטרפים בלבד ואף שלא ישתנה האחר. וכן לטענ' הרביעית אומר שתמיד היה האל יתברך נימוס הנמצאות לפי שתמיד היו עולמות זה אחר זה כמו שבא ביסוד השלישי ואם הוא יתברך מניע הגלגל העליון. תמיד היה לו קשר עמו להניעו כל עוד שהיה נמצא. ואם נפסק מזה שהות מה ונתחדש אחרי כן. הנה זה הוא מפאת שנוי הפעול והפסדו מהכרח עצמו ולתכלית טוב משובח ולא מפני שנוי וחסרון שיהיה בפועל כמו שאמרתי וכן לטענה החמישית אומר שהמצאת העולם הוא ההטבה הנמשכת מהטוב המוחלט הפסקתו והפסדו היה גם כן לתכלית ההטבה כי הנה החנינה וההטבה העליונה לא חדלה ולא תחדל אבל פסקה לתכלית משובח ולצורך ההטבה עצמה והיה החדוש וההפסד כלו מפעל רצונו וחכמתו. וגם אותם אלף או אלפים שנה שיהיה העולם חרב ונעדר לא יאמר שהוא יתברך אינו יכול לפעול אז ולא שהוא בהם פועל בכח כי הנה הפועל בכח שכאשר יפעל יצא מן הכח אל הפעל אינו יכול לפעול בפעל מבלי אותה יציאה ושנוי והוא יתברך אינו כן כי תמיד הוא יכול לפעול מבלי שישתנה ביציאתו מן הכח אל הפעל אלא שברצונו יחדל מהפעולה המשך מה לתכלית משובח והכרח שלמות הנבראים כמו שבארתי ביסוד הרביעי. אף שבאמת אין זה מצדו יתברך כי הוא הטוב והמיטיב תמיד אבל הוא מצד העולם שאי אפשר שיקבל הנצחיות מצד טבע הגשמות ועצמו' הנברא במה שהוא נברא. ולהיות העולם נמנע הנצחיות והקדמות כי הוא מנגד לעצמותו כמו שיתבאר היה מהטבה האלקי לתת אליו הנצחיות בזה אחר זה. והיה אם כן הפסד העולם מחוייב מצד טבע הנברא וחדוש העולם נמשך משלמו' הטבת הבורא אותו וחנינתו על ברואיו. הנה התבאר מזה כלו שבהיותו יתברך תמיד פועל עולמות בסדור מוגבל לא יחייב בו שנוי ולא אחד משאר הבטולים אשר דמו בעלי הקדמות להניח בענין החדוש. ומה