מפעלות אלוקים קי

היה כן לא היה נודע ונכר יתרון הפועל על הפעול והעדפתו עליו בהיותו ג"כ נצחי כמוהו ובמה יודע איפה לכל ברואי מעלה ומטה שהאל יתברך הוא סבתם הוא היוצר הוא הבורא ושיכלתו בב"ת ושהכל תלוי ברצונו ושהוא ית' לבדו מחוייב המציאות עלה נצחית וקיימת והם העלולים ומעשה ידיו כלם ואיך יכירו וידעו שלא יושפעו ממנו יתברך בחיוב והכרח כהמשך הדברים הטבעיי' מצורותיהם כאש' האמינוהו הכופרים אם לא בהיותו יתברך ממציא ובורא עולמו מלא דבר כי בזה ידע כל פעול כי הו' פעלו וידע כל יצור כי הוא יצרו ושחמלת האלקים והטבתו המציאתם מן האין הגמור ומפאת ההויה ידעו שעתידים הם להפסד ופחדו אל יי' ואל טובו ותהיה השכלתם שלמה ומסכמת אל האמ' ואל המצויי' בציור והנימוס האלדי ית'. הנה התבאר מזה מהו תכלית הבריאה שהוא ההטבה והחנינה מהאל יתברך להשפיע ולהטיב ולהמציא ברואיו ולמה היתה מלא דבר לפי שזה הוא המורה יותר על יכלתו ולמ' היו הנמצאי' בלתי נצחיי' לפי שלא שהו' היה ראוי שיהיו כלם במדרג' עלתם מהנצחיו' ולא תהיה השכלתם משובשת בחשבם שהם מחוייבים מעצמם ולא יי' פעל כל זאת. אבל כדי שלא תכרע כל ברך היה מציאותם אחר ההעדר והתמדתם קצובה ומוגבלת והפסדם מחוייבת באופן שהחי יתן אל לבו כי לא אלקים הוא ויכיר וידע מעלת בוראו וכבר הסכימו חז"ל בהיות זה תכלית הכל באמרם באותו מאמר מפרקי ר' אליעזר שזכרתי בפרק שלמעלה מזה בסופו כך כל צבא השמים עתידים ליבול כגפן וכתאנה ושם חוזרים ומתחדשים לפניו להודיע שהאל מכלה ואינו כלה ע"כ וגם לזה כיון רבי בהו באמרו שהיה בונה עולמות ומחריבן ואומר דין הניין לי וכו' כי ההנאה אשר היה לאל ית' בעולם הנברא הוא שלא יהיה שום נברא נצחי כמוהו ויכירו וידעו כל ברואיו כי הוא בראם ועל זה הדרך אמר דוד הללו את יי' מן השמים הללוהו במרומים וגו' יהללו את שם יי' כי הוא צוה ונבראו כי בהיות שם נבראים ועומדים זמן קצוב ומוגבל הללו שמו וע"ז ג"כ אמר במקום אחר ישב עולם לפני אלקים חסד ואמת מן ינצרוהו כי הנה מלת מן הוא כמו מן הוא כי לא ידעו מה הוא וכתב הראב"ע שענינו מי הוא יאמר הכתוב שהיה דוד אומר ישב עולם לפני אלקים ד"ל אם יתמיד העולם לפני האלקים לנצח מבלי הפסד הנה אז חסד ואמת מן ינצרוהו ר"ל מי יהיה שומר האמת לדעת ולהכיר הבורא והיוצר האמת. ית' ומי יעשה חסד עם זולתו אם לא יחרד ליום ההפסד כי האמת במושכלות והחסד החנינה עם הזולת הם תכלית הנבראים כמו שבארתי ואולי שעל זה ג"כ אמר תתן להם ילקוטון וגו' תסתיר פניך יבהלון וגו' תשלח רוחך יבראון וגו' יהי כבוד יי' לעולם ר"ל שיתנו לו כבוד כל נבראיו בהכירם כי הוא הבורא והיוצר אותם ברצונו וישמח יי' במעשיו כלומר בהתפרסם שהם מעשיו ובהכירם יכלתו ומעשה רצונו ואם היה משער זה פלינימו אחד מהפילוסופים הקדומים לא היה אומר מה שאמר שהוא כתב בספרו מטבעי הדברים שהנחת עולמות בלתי בעל תכלית היה כסילות יותר ראוי הוא ליחס לטבע עולם אחד נמשך ללא תכלה מליחס לו עולמות בב"ת כל אחד זמן ב"ת כי אחרי שאין המלט מהב"בת יותר ראוי הוא לשומו בעולם אחד מלהניחו בעולמות רבים לאין מספר ע"כ והנה טעה במה שחשב שהיה זה מצד הטבע וקצרה השגתו בענין הפועל האמתי בזה ובענין התכלית אשר בעבורו היה כמו שביארתי כל שכן שטבע העולם הנברא כפי מהותו ועצמותו היה בלתי אפשר שיהיה קדמון ובלתי נפסד כי מה שיצא מהמקור האלקי הוא בעל תכלית וכחו מוגבל וישמור הכח הנתון אליו בתחלת זמן קצוב ואחר כך יחוייב שישוב להתחלתו ולמקור אשר ממנו