מפעלות אלוקים קח

הפרק הד' בביאור יסוד רביעי לזה היסוד הד' הוא מהו תכלית בריאת העולם והפסדו. וכבר הפליג החקיר' הרב המורה בענין תכלית העולם ונמצאת סתירה עצומה בדבריו ממה שכתב בפ"יג ח"ג שבקשת תכלית זה העולם בכללו היא שאלה בטלה כפי דעת הקדמות וכפי דעת החדוש למה שכתב בפכ"ה מאותו חלק שאין דבר מפעולות השם לריק ולא להבל ולא לשחוק. אבל שכל פעולותיו טובו' ולתכליות ההכרח והתועלת בשלם שבפנים וגער מאד באנשי העיון שחשבו שהיו פעולות האל ית' כפי הרצון ולא יבוקש להם תכלי' אחר ואמר שבדעת הזה ר"ל מהיות תכלית נכבד במעש' השם יסכימו מאמיני החדוש עם מאמיני הקדמות ודבריו בזה אמת ויציב כי כן יאמר הפילוסוף ויקשה אם כן על הרב למה דחף בשתי ידיו בקשת תכלית העולם באותו פרק י"ג אבל אמתת הענין הוא ששאלת תכלית העולם אפשר שתהיה באחד משני פנים אם שישאל אדם תכלית הפועל במה שיפעל ואם שישאל תכלית הפועל אשר בעבורו נעשה. ושתי השאלות מתחלפות כי אתה תשאל דרך משל תכלית הבנאי בהיותו בונה את הבית ותהיה התשובה שהיא להרויח ממונו ולקנו' שכרו אמנם תכלית הבית הפעול כשתשאל עליו תהיה התשובה שהוא להיות הבית לבעליו למחסה ולמסתור מזרם וממטר: הנה אם כן שאלת התכלית בפועל היא זולת שאלת התכלית בפעול. והנה בענין העולם אם נשאל תכלית הפועל ר"ל למה ברא הקב"ה את עולמו. ומהו הצריך שהיה לו באותה הבריאה תהיה שאלה זו בטלה כי הוא ית' שלם בתכלית השלמות ואי אפשר שנאמר שהיה חסר דבר שנשלם בו באותה הבריאה כי הוא משלמותו משלים לכל זולת. ואינו משתלם בדבר חוץ מעצמו ולכן בהכרח נאמר שתכליתו אשר בעבורו על אינו חוץ ממנו אבל הוא רצונו בלבד ר"ל שרצה להיטיב ולהמציא העולם לא זולת זהו ומזה התכלית דבר הרב באותו הפרק י"ג והוא חמרו בתחלתו כל פועל שיעשה בכונה אי אפשר לדבר ההוא שעשה מבלתי תכלית בגללה עשה וכו' ובטל הרב השאלה ההיא כמו שתראה מדבריו שמה. אמנם בפ"כה דבר הרב מהמין השני משאלת תכלי' ההוא מפאת הפעול. ואמר שהוא התכלית שראוי לשאול ש בפעולת האלקיות כפי דעת הקדמות והחדוש שיש לכל פעל מפעילות השם בפרט ובכלל התכלית שבעבורו נברא כי בהיות העולם מתאח' ונקשר קצתו בקצתו כאיש אחד מחוייב שיהיה לו פועל אחד וצורה אחת ותכלית אחת והתכלית ההוא כתב ב"פ ס"ח ח"א שהוא האל ית' כי הוא תכלית העולם כלו. ואמנם באיזה אופן הוא יתברך תכליתו. ואיך יצוייר שיגיעו הנמצאים לאותו תכלית הוא כפי מה שאומר. הנה אנחנו כפי קוצר שכלנו נשער מדרגת הסבה הראשונ' ית' בענין ההשכלה שהוא משכיל את עצמו המושכל השלם לאין סוף. ובענין ההשפעה שהוא המשפיע לכל זולתו המציאות ההתמדה והטוב באופן שידמה כל א' מהם כפי מדרגתו לפועל הראשון ית' כי כלם מצויירים בנימוס האלהי והכל חותמו של הקב"ה ולכן כמו שהיה בו ההשכלה לעצמו שהוא עצמותו ועם זה ההשפע' לזולתו מהמציאו' והטוב והשלימות כפי טבע הנדיב ככה השפיע טבע כל נמצא ונמצא משתלם בשלמות עצמו להכיר יוצרו ולהלל פעלו וישרו כפי האפשר ובהשפיע למה שלמטה ממנו מהשלימו' והטוב כיד אלוה הטובה עליו כי בזה ידמה כל א' מהנבראים לסבתו הראשונ' ית' בכל מה שאפשר לו והיו כלם דמות טבע סותמו והיה זה ממנו ית' לתכלית הקשר העולם חלק בחלק והשפיע עליון בתחתון והנכבד בנקלה באופן יתקשר המציאות כלו בהשתלשלות ההשפעות עם רבוי חלקיו