מפעלות אלוקים קד

בשמיטות השנים שהמצות האל' כלן עם השבית' באחרונ' מעידות על המדע האמתי הזה וכאלה רמזים והערות רבות בתור' ואמנם מדברי הנביאים הנה ע"י ישעיהו נאמ' אני ראשון ואני אחרון להודיע שמציאותו ית' קדם לבריאת העולם ויתאחר אחרי אפיסתו. ואמר שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבל' ונמקו כל צבא השמים ונגלו כספר השמים כי זה כלו הוא משל על ההפסד. ויואל אמר ורעשו שמים וארץ וכבר נשאל הרשב"א ן אדרת על השאלה הזאת והשיב שהאמת המקובל אצל הנביאים ואצל חכמי ישראל היה שכל מה שנברא יפסד וישוב להעדר והביא ראיה מאמרו ונמקו כל צבא השמים ונגלו כספר השמים וכתב שאם יאמר אדם שהכתובים ההם נאמר על חרבן האומות ע"א ואבדן כמו שכתב הרב המור' פכ"ט ח"ב ואיך יפורשו אם כן על הפסד העולם שראוי להשיב עליו שהנביא היה מבשר אבדן המלכיות ההן ובטול מלכותן והעדרן ואומר שיקרה להם האבדון כמו שיקרה לעולם בסוף הימים והיו הכתובים ההם אם כן רומזים על מה שיהי' באחרית החלד. ובזה האופן היה הפשט אמת והרמז נאמן ומקובל בנבואה גם כן ונראה לי שעל זה באמת גם כן חמר ישעיהו למען ידעון ממזרח שמש וממערבה כי אפס בלעדי נאום יי ואין עוד יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע אני יי' עושה כל אלה כלומר שכל הנמצאים היו אפסיים ונעדדים בלעדי השם כי הוא לבדו הקדמון והנצחי הוא יוצר אור ועושה שלום וזהו בבריאת העול' והוא בורא חשך ובורא רע ר"ל בהפסדו. אני יי' עושה כל אלה ר"ל המצאת העולם והעדרו. וכן אמר כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשונו' ואמר גם כן כי כאשר השמים החדשי' והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני שהוא יתברך עושה אותם פעם אחר פעם וכן הוא אומר עושה שמים וארץ בלשון הוה וכאלה ראיות רבות אחרות בנביאים ואמנם מן הכתובים הנה דוד המלך ע"ה ביאר מאד הפנה הזאת באמרו לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים המה יאבדו ואת' תעמוד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלופו ואתה הוא ושנותיך לא יתמו. ואמר גם כן ותגעש ותרעש הארץ מוסדות השמים ירגזו ושלמה בנו אמר מסכים לזה מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש. יש דבר שיאמר ראה זה חדש וגו' אין זכרון לראשוני' וגו' וכבר כתבו אנשי' שזה היה ענין העתי' שזכר שלמה לכל זמן ועת לכל חפץ ושלזה כיון באמרו עת לחשות ועת לדבר ר"ל שעת לדבר אמר על עת הבריאה שבדבר יי שמים נעשו ועת לחשות הוא בסתלק רצונו מהנמצאים שאז יאבדו מעצמם ועליו אמר גם כן עת לאהוב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום שהמשיל הבריאה באהבה בשלום והפסד העולם המשיל בשנא' ובמלחמ' ואמר שהכל היה בעת שגזר ואמנם אליפז ביאר המדע הזה והוא אומרו לאיוב בתשובתו על מה שהיה מצטער מרעותיו והפסדו הן בקדושיו לא יאמין ובמלאכיו ישי' תהלה ואף שוכני בתי חמר וגו' ועל זה נאמר עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו הרי לך ראיות ברורות רבו' מהכתובים על הפסד העולם וכלותו. ואמנם מדברי חז"ל אמרו בפרק חלק אמר רב קטינא שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חריב ובמסכת ר"ה רבי יהודה משמיה דרבי עקיבא אמר לענין השיר שהיו הלוים אומרים בבית המקדש בשביעי היו אומרים מזמור שיר ליום השבת ליו' שכלו שבת ואמרינן עלה בגמרא דס"ל כרב קטינא דאמר וחד חריב. ואלו היו אלה דברים בטלי' לא היו כותבים אותם בגמרא שם ולא היה מקובל אצלם בלי שום חולק עליו וכן אמרו תנא דבי אליהו שתא אלפי שני הוי עלמא וחד חריב שנאמ' ונשגב