מפעלות אלוקים קג

ותדע עם זה שלא היה הרב המור' הוא אשר התחיל ראשונ' לקיים דעת החדוש המוחלט אחר ההעדר באומתנו כמו שחשב הר"לבג כי הנה הגאון הזה קדם לרבינו משה ביותר משלש מאות שנה לפי שהוא חבר ספר האמונות בשנת ארבעת אלפים תרל"ג שנה ליצירת העולם והמאמר הראשון ממנו עשה בחדוש העולם ושם כתב שהית' הבריא' אחר ההעדר הגמור וספר המור' חובר ונשלם שנת ד' אלפים ותתקמ"ח שנה וכן הרב ר' יהוד' הלוי בספר הכוזר שנעש' קודם ספר המור' כמו שביארתי למעל' מ"ב פ"ה גם כן קיים הדעת הזה. הנ' אם כן כל שלומי אמוני ישראל קיימו וקבלו אותו וכתובי התור' הדרכינו אליו. והנ' להיותו יתברך לבדו הוא הנצחי ובלתי כלה וכל מה שזולתו הו' ונפסד אמר יתברך על עצמו חי אנכי לעולם ר"ל שהי' נצחי מה שלא היו כן שאר הנמצאים כלם. ומכלל היסוד הז' שנאמין שלא לבד ברא השם עולמו ויפסידהו פעם אחת ולא ישנה לו אבל שקודם בריאת העולם הז' כבר הי' עול אחר שנברא ואחר כך נעדר ונפסד גם כן וכן לפניו עולם אחר נברא ונפסד וכן לאין תכלית תמיד היה ויהיה האלוק יתברך ממציא ובורא עולמות ונותן לכל אחד מהם טבע מוטבע להתקיים ולהתמיד זמן מוגבל ובהשלמתו היה נפסד ונעד' בהחלט וכן יהיה תמיד בעתיד לאין סוף כחז"ל: ויש לנו על אמונתנו זאת הערות רבית בתורה בנביאים ובכתובים ובדברי חכמינו הקדושים ז"ל הכי מה שהי' מקובל בידיהם מהנביאים וגם בדברי חכמי האומות ופילוסופיהם הקדומים יש הערות וסברות על זה אם מן התורה ראשונה בששת ימי בראשית ושביתת היום השביעי שכמו שזכר הרמב"ן ששת ימי בראשית הן כל ימות העולם כי קיומו יהיה ששת אלפים שנה ולכך אמרו יומו של הקב"ה אלף שנה ומדברי חז"ל לקח זה כמו שיתבאר ואין לחשוב שהיו דבריה' אלה כדמות דרשה או אסמכתא כי הנה טבע הענין והכתובים מורה עליו הלא ידענו שלא נעשית בריאת העולם בהמשכות זמני כי אם פתאום בשע' חדא לפי שהצורות לא יחולו כי אם בעת' והכנות החמר בהשתנותם הן הצריכו' זמן כמו שהתבאר למעל' ולכן בהיות הבריא' לא מדבר כי אם אפר ההעדר אין ספק שנמצא החמר והצור' והמקרים בדברים פתאם יחד בעת בא דברו יתברך ולא היה אם כן צורך לששת ימים ולא ליום אחד ומה הי' א"כ ענין ששת הימים ואם נאמר שנזכרו במספר' כמשפט להורות על מספר סוגי הנבראים וחלופי טבעיהם כמו שחשב הרלב"ג וזולתו מהאחרונים תשאר השאל' ולמ' היו ששה ימים לא פחות ולא יותר והי' ראוי שיהיו שלשה בלבד כנגד שלשת חלקי העולם שהם המושכל והגשמי הנצחי והחמרי הנפסד או יהיו ימים רבים שמנים ומאת יום ויותר מהמה כפי מיני הנבראים עליונים ותחתונים או יהיו עשר' לפי שבעשרה מאמרות נברא העולם. אלא שלא נזכרו ששת ימים בספור הבריא' כי אם להעיר על מספר אלפי שנות ימות עולם. ולכן היה מעש' כל יום מהם דוגמת מה שנעש' בכל אלף מאלפי העולם וכמו שזכרתי בסוף הפרק האחרון מהמאמר הראשון וכבר נרמז הדעת הזה מימות העול' באמרו כי ששת ימים עש' יי' את השמים ואת הארץ שלא אמר כי בששת ימים אלא כי ששת ימים להודיע שגזרת מלך היא שתעמוד מלאכת השמים והארץ ששת ימי יי' וביום השביעי תהי' שביתה והפסק. ולרמוז לזה גם כן באה מצות השבת לעשות מלאכה ששת ימים ולשבות ביום השביעי וכן בחג המצות הוקבע שבעת ימים והי' הראשון קדש והשביעי קדש באיסור מלאכה לרמוז לתחלת העולם שנברא מהעדר ולסופו שישוב אל ההעדר וכן רמז לזה במצות הספיר' בשבועות ובמצות השמיט' ובמצות היובל