מפעלות אלוקים ק

נמצא שאין לו מקום. לפי שהבחירה היא נמשכת אחר הידיעה. והרצון נמשך אחר השכל. ואין לנו בפועלים כי אם יודע מה שיעשה או בלתי יודע בו ואם הוא ית' יודע הנה הוא א"כ בוחר ורוצה במה שיעש' ואם הוא בלתי יודע הנה פעולתו א"כ נמשכת ומחוייבת לטבעו ויהיה אם כן הפועל בחיוב הוא בעצמו הפועל בטבע לפי שאמרנו פועל בלי רצון ואמרנו עם זה שהוא יודע מצייר מה שיעשה הם באמת מאמרים סותרים זה את זה. ואיך נקבל זה מאבן רשד. והנה ארסטו בתחלת המאמר השמיני מהשמע בדברו במניעים אמר שיש מהמניעים בטבע ומהם מניעים בבחירה והביא אותו המאמר לענין המניע הראשון אבל לא זכר שם מין שלישי מהמני' בחיוב. ולכן נאמר אנחנו בעלי החדוש שאין בנמצא אלא שני מינים מהפועלים אם בטבע ואם בבחירה ורצון וידיעה ושהאלוק ית' הוא באמת פועל ברצון ובידיעה שלמה. ואם יאמר עליו שהוא פועל בחיוב תהיה הכונה בו שמה שתגזור ידיעתו כרצונו הוא מחוייב שיצא אל הפעל כמו שיגזרהו. אבל שאין רצונו חסר כרצוננו ולא משתנה בפעולותיו כמו שישתנה רצון הפועל כחמרי כי רצונו ית' הוא עצמו ואין בו כי אם שלימות בב"ת. וכמו שאין לדמות עצמותו ומהותו אל עצמותינו ומהותינו ולא ידיעתו אל ידיעתינו ככה אין לדמו' רצונו לרצוננו כי שם הרצון יפול עליו יתברך ועלינו בשתוף השם הגמור או בספוק. וכמאמ' הנביא כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם ואמר ג"כ ואל מי תדמיון אל וגו' ולהיות ית' פועל ברצון וחפץ שלום יחסו לו הנביאים בדבריהם תאר החפץ והרצון כמ"ש אם חפץ בנו יי. החפץ ליי בעולות וזבחים. הן אמת חפצת בטוחות. כל אשר חפץ יי עשה בשמים ובארץ יי חפץ למען צדקו כי באלה חפצתי כי חפץ חסד הוא: וכאלה רבים וכן בלשון והרצון תמצא ודטן שוכני סנה יעתר אל אלוה וירצהו. לעשות רצונך אלקי חפצתי היטיבה ברצונך את ציון: למדני לעשות רצונך. רצית יי ארצך ויחס הכתוב עת וימים ושנים לרצון כמ"ש ואני תפלתי לך יי עת רצון ויום רצון ליי שנת רצון ליי. וכאלה רבים ואיך לא יהיה האל ית' פועל ברצון והנה ימצאו בו שני תנאי הפועל ברצון שהם הידיעה במה שיעשה והיותו פועל כל אחד משני ההפכי' בעצם כשירצה. וכמו שאמר ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא וחנה ביאר השני התנאים יחד כי אל דעות יי ר"ל שיודע מה שהוא עושה ועל היותו פועל שני ההפכים אמרה ולו נתכנו עלילות. קשת גבורים חתים ונכשלי' אזרו חיל. שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו וגו' יי ממית ומחיה מוריד שאול ויעל יי מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם שהם הפכים. הנה התבאר שהאל ית' הוא פועל ברצון כי הוא יודע מה שיעש' ופועל כל אחד משני ההפכים כשירצה וזהו יסוד הראשון

פרק הב' בביאור היסוד השני. אושא היסוד הב' שהאל ית' יתואר בפועל העולם משתי בחינו' האחת שהוא בכחו הבב"ת בראו והמציאו כפי מה שהוא והשנית לפי שהוא מקיימו ומתמידו כי אינו ית' כבנאי שיבנה את הבית ואינו צריך ולא הכרחי בקיומו אבל הוא ית' סבה פועלת וסבה שומרת את העולם. ואמנם איך תהיה שמירתו מיוחסת אל רצונו הוא שהרצון האלקי הוא מתמיד ומקיים כל נמצא כפי טבעו ואם לא היה נמצא עמו ודבק בו הרצון העליון השומר אותו היה הדבר נעדר לשעתו וכבר שערו הפילוסופי' בזה אבל שעור תלוש מאד כי הם אמרו שבעבור שהיה קיום העולם והתמדתו בתנוע' הגלגל ותנועת הגלגל או אפשר שתמצא כי אם במניע שהוא הפועל והשותד