מדרש לקח טוב, שמות יב:טז

וביום הראשון מקרא קודש. ארעם במאכל ובמשתה, כלומר קדשם בכסות נקיה, מנין לרבות חולו של מועד, ת״ל אלה מועדי ה׳ אשר תקראו אותם מקראי קדש (ויקרא כג ב), כי חדות ה׳ הוא מעוזכם (נחמיה ח י), אמר הקב״ה הלוו עלי וקדשו היום ואני פורע.

כל מלאכה לא יעשה בהם. אפי׳ על ידי א״י.

אך אשר יאכל לכל נפש. (קפא) לרבות הדלקת הנר, ולהוציא כיבוי הנר שהוא אסור ביום טוב, לפי שאין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד.

לכל נפש. אפילו בהמה, אפילו כל דהו נפש.

שוחט אדם את הבהמה אע״פ שאינו צריך אלא לכזית כו׳ כדמפרש במס׳ יום טוב.

הוא לבדו. הוא ולא מכשיריו, כגון השחזת סכין וקציצת עצים, ודיכת דיסא ומלח, זה הכלל כל שאפשר לעשותה מערב יום טוב, אין עושין אותה ביום טוב.

לבדו. ולא מילה הבאה שלא בזמנה, שאינה דוחה לא שבת ולא יום טוב.

יעשה לכם. ולא לעובדי כוכבים, מיכן אמרו מזמנין לעובד כוכבים בשבת ואין מזמנין עובד כוכבים ביום טוב, גזירה שלא ירבה בשבילו ומה ראית וכו'.