מצודת ציון על שיר השירים ב

חבצלת. הוא הורד המריח:

השרון. הוא מקום שמן ודשן כמו והיה השרון כערבה (ישעיה לג י):

שושנת. שם צמח המריח ונקראת כן על כי היא לעולם בעלת ששה עלין:

החוחים. מין קוצים כמו חוח עלה ביד שכור (משלי כו ט):

לחכי. החיך הוא מה שממעל להלשון:

הביאני. עבר במקום עתיד:

ודגלו. מלשון דגל שמרימין בצבא:

באשישות. הם הלגינים ישימו בהם היין כמו אשישי ענבים (הושע ג ב):

רפדוני. ענין הצעת המטה כמו רפדתי יצועי (איוב יז יג):

תחבקני. ענין סבוב הזרוע בגוף:

השבעתי. מלשון שבועה:

בצבאות. נקבות הצבאים:

באילות. נקבות האילים:

תעירו תעוררו. מלשון התעוררות, וכפל המלה לחזק הענין:

הנה זה. הלשון הזה יורה על מהירות הענין וכן והנה זה מלאך נוגע בו (מ״א יט ה):

מדלג. מקפץ שניהם ענין רקוד ומהירות ההליכה והכפל במלות שונות יורה על מרבית המהירות:

דומה. מלשון דמיון:

לעופר כן. יקרא ילד האיל וכן יקרא ילד הצבי. כמו שנאמר כשני עפרים תאומי צביה (לקמן ד ה):

משגיח. ענין הבטה בהתבוננת רב:

מציץ. מלשון נצץ והוא גלוי הפרח רוצה לומר מגלה עצמו להיות נראה ונשקף:

החרכים. תרגום של חלון חרכא:

ענה. ענין הרמת קול כמו וענו הלוים כו׳ קול רם (דברים כז יד):

הסתיו. זמן החורף כי וקיץ וחורף (בראשית ח כב), תרגם אונקלוס וקיטא וסתוא:

חלף. עבר כמו וחלף ביהודה (ישעיה ח ח):

הנצנים. ענין פרח כמו עלתה נצה (בראשית מ י):

הזמיר. מלשון זמר ושיר:

התור. הוא שם עוף:

חנטה. יציאת הפירות והראותן קודם גמר בישולן תקרא חנטה ובדברי רז״ל אילן שחנטו פירותיו (ר״ה טו.):

פגיה. הם התאנים שלא בשלו כל צרכן ובדברי רז״ל פגה שטמנה (שבת קכג.):

סמדר. הם הענבים הדקים הניכרים אחר שנפל הפרח וכן פתח הסמדר (לקמן ז יג):

לך. רוצה לומר להנאתך:

בחגוי. ענין בקוע וחריץ כמו שוכני בחגוי סלע (עובדיה א ג):

המדרגה. ענין מעלות כמו ונפלו המדרגות (יחזקאל לח כ):

ערב. ענין מתיקות ונעימות כמו וערבה לה׳ מנחת (מלאכי ג ד):

נאוה. נאה ויפה:

שועלים. שם חיה מה:

מחבלים. משחיתים כמו וחובל עול (ישעיה י כז):

שיפוח. מלשון הפחה ונשיבה:

היום. וכן יקרא השמש כמ ולקוח היום (בראשית ג ח), וזהו לפי שבעוד השמש על הארץ הוא יום:

ונסו. מלשון ניסה ובריחה:

הצללים. מלשון צל:

סב. מלשון סביב:

דמה. מלשון דמיון:

לעופר. הוא ילד האיל:

בתר. ענין חלוקה והפלגה כמו ויבתר אותם בתוך (בראשית טז י):

ג (ב) בשוקים וברחובות. כפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל יב ב):