מצודת דוד על תהילים צ

תפלה למשה. י״‎א מזמורים שמכאן עד לדוד מזמור משה אמרם ודוד יסדם בספרו איש האלהים. ר״‎ל שהיה נביא:

אד׳‎ מעון. אתה לנו למחסה בכל דור ודור כמו המדור המגין מזרם וממטר:

בטרם. עד לא ילדו ונבראו ההרים ועד לא חוללת הארץ ותבל ומטרם שהיה העולם ועד סוף ימי העולם בכל עת אתה אל ר״‎ל חזק ובעל היכולת:

תשב אנוש. אתה משיב את האדם מן רוב אומץ חזקו אשר יהיה מדוכא ביסורים המחלישים כח ובזה כאלו תאמר לבני אדם שובו מדרכיכם הרעים על כי אין יסורים בלא עון:

כי אלף שנים. ר״‎ל ע״‎י היסורים כאילו תאמר להאדם הלא אף אם תחיה אלף שנים הלא יהי׳‎ בעיניך כיום אתמול כאשר יעבור כי אחר שעבר הזמן מה לו אם היה זמן מרובה או זמן מועט הלא הלך לו ואיננו:

ואשמורה בלילה. וכמו משמרה אחת ממשמרות הלילה כי לאחר שעבר הזמן משמר אחד ואלף שנים לאחת תחשב:

זרמתם. מרוצת חייהם המה כחלום השינה כי בהקיצו אין דבר מדברי החלום כן אין ממש בחיי האדם:

בבקר. ר״‎ל בימי הנעורים לבד מחדש ומחליף כח כחציר הזה שרק בבוקר יחליף כח:

בבקר יציץ. אם בבקר יציץ ומחליף כח הלא לערב בימי הזקנה ימולל ויבש ודומה הוא לחציר הנתייבש אחר שזרחה החמה עליו כל היום:

כי כלינו. עתה ידבר על לשון בני הגלות בבל שיאמר אם חיי כל אדם הוא הבל אף אם המה בשלוה כל שכן אנחנו אשר כלינו באפך שאנפת בנו על עונותינו:

ובחמתך. הוא כפל במ״‎ש:

שתה. שמת עונותינו נגדך לזכור בהם ולפרוע עליהם גמול:

עלמינו. השגיאות שהמה נעלמים מאתנו תשימם מול מאור פניך לזכור גם בהם ולשלם גמול עליהם:

פנו. הלכו להם בעברה וזעם הבאה מעמך:

כלינו. אנחנו בעונותינו גורמים כליון שנותינו להיות נמשך זמן דבור בעלמא:

בהם. במספרם יהיו שבעים שנה:

ואם בגבורות. ואם בהתגברות כח הטבע יהיו שמונים שנה:

ורהבם. אף התוקף והאומץ של השנים ההם המה יגעים וצער:

כי גז. לפי שלא יאריכו ימי האומץ כי מהר יוכרת ויעוף א״‎כ האומץ שהיה בתחילה גרמה להוסיף הצער בהעדרו:

מי יודע. בימים מועטים כאלה מי יוכל לדעת חוזק אפך על מה היא ולהיות נשמר ממנה:

וכיראתך. כאשר יראתך נעלמה מלדעת איך נירא את ה׳‎ כן נעלמה עברתך מלדעת על מה אתה מתמלא עברה וזעם כי אין להשיג בימים מועטים כאלה:

למנות. לפי מנין ימינו שהם קצרים כן הודע נא דרכיך ר״‎ל לפי ערך מעט השנים כן תרבה לנו חכמה לדעת הכל במעט זמן ואז נביא גם אנו לבב חכמה ר״‎ל אם תתן בנו הרבה חכמה אז נחשוב לתור ולחפש בה לבוא אל תוכן עומק הדבר:

שובה ה׳‎. שוב מחרון אפך עד מתי תחרה עוד:

והנחם. חשוב על עבדיך מחשבה אחרת להיות מרוצה להם:

בבוקר. בכל בוקר:

ונרננה. בהודות והלל:

ונשמחה וגו׳‎. כי תשוב להיטיב לנו בעבור רוב ההודאה וההלל וכן יהיה הולך וחוזר חלילה כל הימים:

כימות. כמנין הימים אשר ענית אותנו וכפי השנים אשר ראינו רעה וכפל הדבר במ״‎ש:

יראה. פועל ידיך יהיו נראים אל עבדיך וגם על בניהם אחריהם תהיה ההדר מעמך:

ויהי נועם. נעימות ה׳‎ יהיה עלינו:

כוננה עלינו. הכן עלינו להיות מתוקן בידינו ולא יארע לנו תקלה בעת נעשה את המעשה:

כוננהו. הכן את המעשה ההוא שלא יארע בם תקלה והפסד מה: