מצודת דוד על תהילים פט

חסדי ה׳‎. החסד שעשה ה׳‎ עמנו אשירה לעולם ולכל דור אודיע בפי מה שהאמתת את דבריך:

כי אמרתי. כי אומר אני חסד אל יהיה בנוי ומתוקן עד עולם:

שמים. כימי עמידת השמים תהיה נכון אמונתך:

כרתי. ר״‎ל וזהו החסד שאמר כרתי ברית לבחירי וחוזר ומפרש נשבעתי לדוד עבדי:

אכין זרעך. להיות נכונים למלוכה:

כסאך סלה. כסא המלכות הנתון לך לרשת לזרעך יהיה עד עולם כי אף שתבוטל בימי הגולה הנה תשוב בימי המשיח ולא תופסק עוד:

ויודו. אז צבא השמים יודו על הפלאים שתעשה בימי המשיח ואף אמונת הבטחתך יסופר בקהל קדושים המה בני ישראל:

יערוך לה׳‎. יערוך עצמו להיות דומה לה׳‎ להבטיח ולקיים:

ידמה וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:

אל נערץ. כי הוא אל אמיץ בחבורת עדת קדושים רבה וגדולה הם מלאכי מעלה:

על כל סביביו. הם המלאכים המסבבים כסא כבודו:

חסין יה. אתה ה׳‎ החזק מאוד:

ואמונתך. האמונה היא מעולם סביבותיך ולא תתפרד ממך:

בגאות הים. בחוזק הים וגאונו:

בשוא. בהתרומם גליו אתה תשקיעם ותשפיל׳‎:

כחלל רהב. כמו החלל המדוכא כן דכאת רהב הם מצרים הקרוי רהב:

פזרת אויביך. הם מלכי כנען:

לך שמים. שלך השמים:

ומלואה. הבריות שממלאים את העולם:

וימין. הוא דרום כי מזרח נקרא קדם והעומד קדמת פניו לקדם מול השמש ימינו א״‎כ לדרום ומערב קרוי אחור כי אז אחוריו למערב:

בשמך ירננו. ר״‎ל פלאי גבהם יעוררו הבריות לרנן בפלאי שמך:

זרוע עם גבורה. ר״‎ל זרועך נטויה על כל ובכולם תעשה גבורות:

תרום ימינך. להיות עליון על כל:

מכון. הכנת כסאך היא בצדק ובמשפט לא לפי כח הזרוע:

יקדמו פניך. יקדימו לבוא לפניך להנהיג בהם את בני העול׳‎:

יודעי תרועה. היודעים להתחבר ולהדבק במקום:

באור פניך. המה ילכו באור התשועה הבאה מלפניך:

בשמך. בתשועת שמך יגילון כל הימים:

תפארת. אתה הוא המפאר חזקם ובעת תמלא רצון תרום קרן ממשלתנו:

כי לה׳‎ וגו׳‎. כאשר היה מגננו לה׳‎ אז תרומם קרן ר״‎ל כאשר היו המלכים המגינים על עמים יראי ה׳‎ אז משלו ממשל רב:

ולקדוש וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:

אז. בעת המלכת אותו דברת בחזון לחסידך הוא שמואל הנביא:

שויתי. ר״‎ל נתתי לדוד כח וממשלה:

בחור. הנבחר שבכולן הרימותי מתוך העם להמליכו:

מצאתי. אותו מצאתי בבני ישי ומשחתיו על ידך:

תכון עמו. תהיה נכונה עמו לעזרה:

תאמצנו. להתגבר עוד על שונאיו:

לא ישיא. לא יהיה לו כנושה לקחת עשרו:

עמו. יהיו תמיד עמו:

ובשמי. בעזר שמי:

ידו. ממשלתו יהיה בהולכי ימים ונהרות למרחקי ארץ:

אבי אתה. ר״‎ל כל בטחונו יהיה עלי כבטחון הבן על האב:

בכור אתנהו. להיות גדול על כל כמו הבכור על שאר הבנים:

עליון וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש לתוספת ביאור:

ובריתי. הברית שכרתי לו תהיה נאמנת ומקוימת:

ושמתי וגו׳‎. שיהיו גם המה בממשלה ההיא:

וכסאו. כסא זרעו:

אם יעזבו. אבל אם יעזבו בניו תורתי:

ופקדתי. אז אחסר מהם המלוכה בעבור פורעניות גמול פשעם:

ובנגעים. אייסרם בנגעים גמול עוונם:

וחסדי. אבל לא אפיר חסדי מכל וכל לקחת ממנו המלוכה לעולם כי תשוב לזרעו בימי המשיח:

באמונתי. במה שהבטחתיו באמונה:

לא אחלל בריתי. מכל וכל לכלות המלוכה מזרעו:

אחת וגו׳‎. שבועה מיוחדת נשבעתי בקדושתי והיא תקום ולא תשתנה:

אם לדוד אכזב. גזם ולא אמר והרי הוא כאילו אמר כך וכך יהיה אם אכזב לדוד, ואמר לשון הנופל באדם וכן אם יבואון אל מנוחתי (לקמן צ״‎ה) ורבים כמוהו:

זרעו לעולם יהיה. בממשלת המלוכה כי אם יופסק זמן מה תשוב עוד בימי המשיח:

וכסאו כשמש. עד עולם כימי השמש יהיה כסאו נגדי להשגיח בו:

כירח. במו הירח כן זרעו יכון עד עולם על כסא המלוכה:

ועד בשחק. והוא קבוע לו בשחק לעד נאמן עד עולם שתתמיד בו המלוכה עד עולם כימי הירח וכפל הדבר לחוזק:

ואתה זנחת. והנה בעבור העון עזבת אותו ומאסת בו כאשר אמרת ופקדתי בשבט פשעם:

התעברת. נתמלאת עברה עם משיחך זה צדקיה שנמסר ביד נ״‎נ על שמרה בדבר ה׳‎ בשבועה שנשבע בה׳‎:

נארתה. הרחקת הבריות שעם דוד וחללת נזרו להשליכו לארץ:

פרצת וגו׳‎. וכל הרוצה בא בו ר״‎ל נתת אותו להפקר:

מחתה. להיות מושבר והרוס:

כל עוברי דרך. כדבר ההפקר אשר כל מוצאה רומסה ודורכה:

אף תשיב וגו׳‎. עם כי חרבו היתה לטושה וחדודה להכות בו את האויב הנה השבת החדוד לאחוריו לבל יוכל להכות בו את האויב וגם לא הקמת אותו במלחמה להנצל הוא מיד האויב ר״‎ל אף אם היה לפי הטבע מקום להתגבר הוא על האויב נלחמו עמו ממרום ולא נתגבר וגם נפל עוד:

השבת. בטלת אותו מזוהר הצלחתו והפלת כסאו לארץ:

ימי עלומיו. ימי הנערות ר״‎ל ימיו הטובים הקצרת והעטפת עליו בושה לעולם ר״‎ל זמן רב:

עד מה. אמנם עשית בדין מ״‎מ עד מתי וכי תסתיר פניך ממני לנצח בתמיה:

תבער. וכי תבער חמתך כהאש הזה השורף הכל:

זכר אני. בכל עת אני זוכר וחושב מה הוא הזמן שיש לי בזה העולם הלא הוא המעט ופן אמות ולא אראה הישועה:

על מה שוא. למה בחנם בראת כל בני אדם אם ימות ולא יראה הישועה:

מי גבר יחיה. מי הוא האדם אשר ישאר חי ולא יראה המיתה וימלט נפשו לעולם מן השאול:

איה חסדיך. ר״‎ל הואיל וכלנו עומדים למיתה איה הם חסדיך שהבטחת לנו בימים הראשונים אשר נשבעת לדוד באמונה להשיב המלוכה לזרעו:

שאתי. מה שאני נושא בחיקי וסובל:

אשר חרפו וגו׳‎. וחוזר ומפרש אשר חרפו התאחרות משיחך שמתאחר לבוא:

ברוך ה׳‎ לעולם אמן ואמן. ר״‎ל אמת הוא שהמקום הוא ברוך ומהולל וכפל המלה לחוזק: