מצודת דוד על תהילים פד

מה ידידות. מה מאוד אהובות וחביבות משכנותיך:

נכספה. יאמרו נפשי מתאוית לבוא לחצרות ה׳‎ ולבי ובשרי יתאוו לרנן בה אל ה׳‎:

גם צפור. יתאונן על חרבנה ואומר שגם צפור מצאה בית במקום המזבח ודרור מצאה בה לעצמה קן אשר שמה שם אפרוחיה:

את מזבחותיך. עם מזבחותיך ר״‎ל על המזבחות:

אשרי יושבי. אשרי לזה שיחיה בבניינה ויהיה מיושבי ביתך ויהללוך עוד שם עד עולם:

עוז לו בך. המשים עוזו ומבטחו בך:

מסילות בלבבם. בכל עת חושבים בלבבם המסילות העולות לבית ה׳‎:

עובדי. להיות עולה ברגל עם העוברים דרך עמק הבכא שגדלים שם החוחים וכן ממול בכאים (ש״‎ב ה) (כי דרך שם היה המהלך):

מעין ישיתוהו. בעבורם ישים שם ה׳‎ מעיינות מים למען ימצאו לשתות:

יעטה מורה. המורה להם את הדרך אשר ילכו בו יהיה עטוי ומעוטף בברכות כי כל ההולכים יברכוהו כי על מבועי מים ינהלם:

ילכו וגו׳‎. ירבו העולי׳‎ עד כי ילכו מצבא אנשים אל צבא אנשים ויפגשו כתות רבות אשר ילכו להיות נראי׳‎ אל פני ה׳‎ בציון:

מגננו. בה״‎מ שהוא לנו למגן ולמחסה ראה אותו וזכור בו:

והבט. שא פני דוד משיחך למענו עשה שלא יהיה בחנם טרחתו על בה״‎מ:

כי טוב וכו׳‎. לזה אני מתאוה לראות בבניינה כי יותר טוב לי לשבת בחצריך יום א׳‎ מלשבת אלף שנים בחצרים אחרים:

בחרתי. יותר אבחר לחסות בסף השער של בית ה׳‎ מלדור דירה שלימה באוהל רשע:

כי שמש. כי מעולם תאיר לנו כשמש ותגן עלינו לזה מובטח אני כי עוד יתן לנו חן וכבוד ולא ימנע את הטוב מלתתו לההולכים בדרך תמים: