מצודת דוד על תהילים פג

אל דמי לך. לא יהיה לך דומיה:

אל תחרש. אל תשתוק ואל תנוח מלהפרע:

יהמיון. לכלות את ישראל:

נשאו ראש. מרימים ראש ועולים מעלה מעלה:

יערימו סוד. מערימין עצה בסוד לבל יגלה עצתם לחשוב רע על ישראל הצפונים ונסתרים בצלך לבטוח בך:

אמרו. אומרים זה לזה נכריתם מהיות עוד גוי ולא יזכרו עוד:

עליך. כרתו ביניהם ברית לקום עליך להשחית עמך:

אהלי אדום. והם בני אדום הקדמונים יושבי אוהלים:

והגרים. המה בני הגר שילדה מבעל אחר לא מאברהם:

גם אשור. עם כי ראו גבורת ה׳‎ במחנה סנחריב מ״‎מ לא לקחו מוסר חברו עצמם עמהם והיו מעולם לעזור לבני לוט המה עמון ומואב הנלחמים בישראל:

כמדין. שנפלו בידי גדעון כמ״‎ש בשופטים:

כסיסרא כיבין. שנשטפו בנחל קישון בימי דבורה וברק:

נשמדו בעין דאר. על מדין הוא חוזר:

היו דומן. היו למדרך כף הרגל כדומן שע״‎פ האדמה:

שיתמו. שים הנדיבים שבהם:

כעורב וכו׳‎. והם היו שרי מדין:

אשר. על אשר אמרו נירש מקום המקדש והוא מדור אלהים:

כגלגל. הוא הגדל בראש הקוצים המתגלגל ע״‎י הרוח:

תבער יער. כי על שהעצים סמוכים זה לזה לכן כשבוער בו האש הולך ושורף הכל:

תלהט הרים. כי הרוח המצוי בהרים נושב בהלהב ואין נוח לכבותו:

כן תרדפם. מאמר דוד ע״‎ה לכלות הכל מבלי שארית:

ויבקשו. אז יתחרטו על מעשיהם ויבקשו שמך:

יבושו. אבל לא יועילו בבקשתם כי יבושו ויבהלו עד עולם:

וידעו. אז ידעו הכל כי אתה לבדך שמך ה׳‎ המורה שהממשלה בידך ואין זולתך ואתה הוא העליון על כולם ור״‎ל שאפילו חלש למעלה לגבור יחשב ומכ״‎ש גבור למעלה: