מצודת דוד על תהילים פה

רצית. כמו שרצית את ארצך מאז והשבת שבות יעקב מגלות בבל:

נשאת. כי מחלת עונם וכסית חטאתם עד עולם לא יזכר:

אספת. הכנסת עברתך לבל תכעוס בהם:

השיבות. חזרת מחרון אפך:

שובנו. כן שובנו מגלות אחרון והפר כעסך אשר עמנו:

הלעולם. וכי עד עולם תכעוס בנו וכי תמשוך אפך לסוף כל הדורות:

הלא אתה. הלא סוף הדבר תשוב תחיינו מן הצרות וישמחו עמך בישועתך:

הראנו. לזה הראה לנו חסדך במהרה בימינו:

אשמעה. הן שומע אני מה ידבר האל אשר ידבר שלום אל עמו ומבטיחם שלא ישובו לחטוא עוד:

אך קרוב. ר״‎ל אין הדבר קשה כי קרוב לפני ה׳‎ וקלה בעיניו להביא ליראיו ישעו ולשכון כבוד בארצנו:

חסד ואמת. החסד והאמת פוגשים זה בזה ר״‎ל האחד תלוי בחבירו כשנדבר אמת תבוא חסד אל:

נשקו. פגשו זה בזה ונשקו יחד ר״‎ל תלוים המה זה בזה כשנעשה צדק תבוא השלום:

אמת. כשתתרבה האמת בארץ אז יהיה הצדק נשקף מן השמים להראות ע״‎פ הארץ:

גם ה׳‎ וגו׳‎. ר״‎ל מלבד גמול המעשה יתן גם את הטוב מה שהבטיח בחסדו:

צדק. כל איש יהלך לפניו הצדק ר״‎ל שיהיה הצדק תמיד נוכח עיניו וישים פעמיו לדרך הצדק ללכת אחריה וכפל הדבר לחוזק: