מצודת דוד על תהילים סט

עד נפש. המשיל עומק הצרות למים שוטפים הבאים עד הצואר והנפש קרובה לצאת:

ואין מעמד. אין שם מקום קשה להשאר עומד וארד א״‎כ מטה מטה:

במעמקי מים. ר״‎ל הנה הבא במים עמוקים הוא מסוכן אף אם אינם רדופים ושוטפים והבא במים שוטפים הוא מסוכן אף אם לא בא במקום העמוק ומכ״‎ש הבא במים שוטפים ובמקום העמוק שהוא מסוכן ביותר וכן באו עלי צרות כפולות ומצירות:

בקראי. בעבור רוב הקריאה על קושי הלחץ:

נחר. הצועק הרבה מתייבש רטיבת הגרון:

כלו עיני. המקוה לדבר מה ואינה באה קרוי בלשון המקרא כליון עינים:

משערות. יותר מחשבון שערות ראשי:

שונאי חנם. כי לא הריעותי את אחד מהם:

עצמו. הכורתים אותי נתחזקו והמה אויבים לי על שקר ובחנם:

אשר לא גזלתי. הדבר אשר לא גזלתי מעולם בע״‎כ אשיב אז כאשר יעלילו עלי:

אתה ידעת לאולתי. כאומר הלא אינם מרובים כ״‎כ להיות מיוסר ביותר:

ואשמותי וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:

אל יבושו. כי אם לא תענה לי יבושו א״‎כ כל המקוים לך בראותם שלא הועיל לי תוחלתי:

אל יכלמו. כפל הדבר במ״‎ש:

כי עליך. החרפה שאני נושא היא בעבורך כ״‎א התחברתי עמהם למעול בך הייתי אהוב להם:

כסתה. כפל הדבר במ״‎ש:

מוזר. בעבורך אני נחשב לזר לאחי והם בני ישמעאל:

קנאת ביתך. על כי המה מתקנאים בתפארת בהמ״‎ק לזה אוכלים אותי ועוד יוסיפו לחרפני בדברים:

ואבכה. וכאשר אבכה בעת תהיה נפשי בצום:

ותהי. הבכיה תהיה לי לחרפה באמרם אם לא מאס בכם מדוע לא ישמע קול בכיות:

ואתנה. וכאשר אתן לבושי שק בעבור התשובה המה מביאים ממני משל בדרך לעג:

יושבי שער. השופטים היושבים בשערי העיר אף המה ישיחו בי עם שאין מדרך החשובים לדבר דברים של מה בכך:

ונגינות. שותי השכר ינגנו בדברי הקורות אותי בדרך לעג ובזיון:

ואני תפלתי. אבל אני אתפלל לפניך ואינני פונה ללעגם:

עת רצון וגו׳‎. ר״‎ל ברב חסדך יהיה עת רצון וענני בישע אמת ומתקיים:

מטיט. הוא משל על הצרות:

ואל אטבעה. להיות נשקע ונאבד:

וממעמקי מים. ר״‎ל והרי הוא כאלו אנצל ממעמקי מים:

ואל תאטר. עם שכבר נפלתי לבאר המים אל תסגר עלי פיה לבל אוכל לעלות ר״‎ל לא אשתקע בה:

מהר ענני. על כי הצרה כבר הוגשה:

למען אויבי. לבל יאמרו ידם רמה:

נגדך. ר״‎ל רואה אתה כל המצירים לי:

ואנושה. בעבור שברון לב נחליתי:

לנוד. לבא מי לנחם אותי ולנודד בראש כדרך המנחמים:

ולמנחמים. כפל הדבר במ״‎ש:

ויתנו וגו׳‎. המשיל עצמו למי שהוא רעב ללחם וצמא למים ומאכילין אותו עשב מר ומשקין אותו חומץ שנתוסף מכאוב על מכאובו כי כן ישיב האויב שנית ידו להכות ולייסר:

יהי שלחנם. לזה יענשו אשר שולחנם שהוא לפניהם יהיה למוקש ופח ר״‎ל מה שיחשבו לטובה יהפך לרעה:

ולשלומים. מה שיקוו לשלום יהפך עוד למוקש וכפל הדבר במ״‎ש:

ומתניהם. בעבור כי יחשך מאור עיניהם יעמדו בהליכתם (ואמר ומתניהם לפי כשרגלי האדם נחלקים ונשמטים מרגיש כאב במתנים):

כי אתה וגו׳‎. הוא הפוך כאלו אמר כי מי אשר אתה הכית רדפו אותו גם המה להוסיף מכאוביו:

ואל מכאוב וגו׳‎. יספרו זה לזה בעבור להביא מכאוב על חללי ה׳‎ ר״‎ל הקרובים להיות חללים כי החלל לא ירגיש ואין לו מכאוב:

תנה עון. חשוב העון הזה להצטרף על העונות שכבר עשו:

ואל וגו׳‎. ר״‎ל אל תעשה עמהם צדקה:

ימחו. אם כבר כתובים המה בספר חיים בעבור זכות מה אזי ימחו ממנה ואם עדיין אינם כתובים לא יהיו נכתבין עם הצדיקים לחיים:

ואני עני. עם שאני עני ובעל מכאוב ואין לאל ידי להתחזק מעצמי מ״‎מ תשועתך תשגבני:

ותיטב. תהלתי יוטב לה׳‎ יותר מקרבן שור פר:

מקרין מפריס. ר״‎ל בעל קרנים גדולים ופרסות רחבות שהוא יפה למראה ובעל בשר:

ראו. כאשר יראו הענוים אשר הוטב תפלתי:

דורשי. וכאשר יראו דורשי אלהים ויחי. אז יחיה לבבכם והוא ענין שמחה כי הדואג לבו מת:

כי שומע. השמחה תהיה על כי ראו כי שומע ה׳‎ אל אביונים:

ואת אסיריו. ר״‎ל עם כי נאסרו בדבר ה׳‎ על כי מרו בו מ״‎מ לא בזה את תפלתם:

יהללוהו. בעבור זה יהללוהו צבא השמים ויושבי הארץ:

ימים. שוכני ימים:

כי אלהים וגו׳‎. כאשר אלהים יושיע את ציון וגו׳‎:

וישבו. אנשי יהודה ישבו שם:

עבדיו. הם האבות כי בזכותם ינחלו זרעם את הארץ:

ואוהבי שמו. של המקום ב״‎ה הם ישכנו בה: