מצודת דוד על תהילים סח

כהנדוף עשן. כמו העשן הנדחף ממקומו ברוח קל כן תנדוף האויב בסבה קלה:

שירו לאלהים. ר״‎ל היו בטוחים על התשועה ומעתה שירו עליה:

סולו. רוממו לה׳‎ הרוכב על השמים הנקראים ערבות:

ביה שמו. ר״‎ל היו בטוחים בתשועה בעבור כי עתה יה שמו ואין השם שלם עד הזמן ההוא ותבוא א״‎כ התשועה למען שמו ולזה מעתה עלזו ושמחו לפניו:

אבי יתומים. וגו׳‎ במעון קדשו ר״‎ל אף כי אלהים יושב במעון קדשו בשמים ממעל מ״‎מ משגיח הוא בתחתונים והוא לאב ולדיין לישראל שנקראו יתומים ואלמנות כמ״‎ש יתומים היינו וכו׳‎ אמותינו כאלמנות (איכה ה):

מושיב יחידים. ר״‎ל בהיותכם במצרים יחידים מפוזרים בכל הארץ אחד הנה ואחד הנה הלא בעת בוא הגאולה כנס המקום אתכם בשעה אחת לרעמסס והושיב אתכם בבית אחד כלומר בכנסיה אחת:

מוציא. הנאסרים במאסר הגלות היה מוציא בעת הכושר אשר ייטיב להולכי דרכים לא חמה ולא צנה כי כן בימי ניסן:

אך סוררים. רק אנשי מצרים הסוררים הם לבדם נשארו שוכנים בארץ צמאון ויובש בעבור המכות שהכה בהם אבל אתם הייתם מלאים כל טוב:

בצאתך. בעמוד ענן להורות הדרך:

בישימון סלה. במדבר שהוא מעולם מקום שממון ואין שם דרך סלולה:

ארץ. יושבי הארץ:

שמים. שרי מעלה:

נטפו. זיעה מגודל החרדה:

זה סיני. ר״‎ל זה האלהים הנגלה לישראל על הר סיני:

גשם נדבות. כשבאו לארץ הזלת עליה גשמי נדבה ר״‎ל לא בגמול המעשה כ״‎א בנדבה:

נחלתך ונלאה. כשהיתה נחלתך עייפה וצמאה למטר הלא אתה ה׳‎ כוננת אותה במטר רב:

חיתך. עדתך ישבו בהארץ ההיא:

בטובתך. במדת טובך הכנת המטר לגדל התבואה להשביע נפש העני:

אדני יתן. ר״‎ל כמו שעשה עמנו לשעבר כן יקיים אומר הנביאים המבשרות לצבא ישראל הגדול והרב:

צבאות. וזהו הבשורה שהעובדי גילולים יהיו נדודים מא״‎י:

ונות בית. הכנסיה הדרה מעולם בבתי הארץ ההיא תחלק לעצמה שלל:

אם תשכבון. ר״‎ל אף אם מצרות תהיו חשוכים וכעורים כשוכב בין מקום שפיתת הקדרות:

כנפי יונה. מ״‎מ תהיו נאים כמו כנפי יונה הנראה כמחופה בכסף ובזהב משובח הנוטה מעט לגוון הירוק ר״‎ל סוף הדבר לגאולה שלימה ורב טוב:

בפרש. אז כאשר יפרוש שדי לגרש העובדי כוכבים מא״‎י:

בה. בהארץ ההיא תתלבן כשלג אתה העדה היושבת בגולה:

הר אלהים וגו׳‎. הר סיני אשר ירד עליו אלהים הוא לכם הר בשן ר״‎ל כמו שהר בשן הוא דשן ושמן ומקום מרעה כן הוא לכם הר סיני כי זכות התורה שקבלתם שמה היא הרועה אתכם ומגין עליכם:

הר גבנונים וגו׳‎. הר בית ה׳‎ שהוא מקטני ההרים הוא לכם הר בשן כי זכות המקדש עומדת לכם ורועה אתכם כהר בשן שהוא מקום מרעה:

למה תרצדון. אתם הנמשלים מול המקום להרים קטנים למה תרקדון בהיכלו הלא הוא ההר אשר חמד ה׳‎ לשבת בו ואף ישכון שם לנצח ולא ישאר בידכם:

רכב אלהים. מוסב למעלה לומר גם בעבור זה היו בטוחים כי סוף הדבר יהיה גאולה שלימה כי ראה חיבתם לפני המקום כי הלא מלאכי רכבו המה הרבה רבבות שרים וה׳‎ שוכן בם אף בעת בואו בקדושתו להר סיני ליתן התורה כי גם המלאכים ירדו עמו ובכל עת המה קרובים לשכינה:

עלית למרום. ועכ״‎ז אתה ישראל עלית למרום ר״‎ל רמה ידך להתגבר עליהם לקבל את התורה ושבית אותה מיד המלאכים ולקחת אותה למתנה להיות מצויה בבני אדם ולא בין מלאכי מעלה:

ואף סוררים. אף כי הרבו לסור מאחרי ה׳‎ עכ״‎ז נתרצה להם וציום על המשכן לשכון בם:

ברוך אד׳‎. ראוי לנו לומר ברוך ה׳‎ אשר בכל יום טוען לנו ור״‎ל ברכותיו או טובותיו וקצר בדבר המובן מאליו:

האל. הוא האל המושיע לנו עד עולם:

אל למושעות. הוא לנו אל להושיע ולא להביא הרעה עם כי בידו הרבה מיני תוצאות הנפש מן הגוף להביא המיתה מ״‎מ לא יביאם עלינו:

אך וגו׳‎. אך במיני המיתות ההם ימחץ ראש אויביו ולא ראשינו:

קדקד שער. כן נקרא גובה הראש כי שם נחלק שער הראש אילך ואילך ומוסב על ימחץ לומר בהם ימחץ קדקד של מי שהוא מתהלך ואוחז באשמיו ולא שב מהם:

אמר אד׳‎. כבר הבטיח לנו להשיב אותנו לא״‎י:

למען תמחץ. למען יהיו רגליך נראים כאלו הם מחוצים על כי תדרוך בדם הרוגי אויביך ותלכלך רגליך בדמם:

מנהו. הכנת מזון כ״‎א מלשון כלביך יהיו ניזון מדם אויביך כי ילוקק דמם בלשונו:

ראו. ר״‎ל ראויים המה לזה כי כאשר ראו הליכותיך אל תוך הים בעמוד הענן בקדש. השוכן בשמי קודש:

קדמו שרים. כאשר נמשכו אחריו והלכו בחרבה ומצרים נטבעו אז השרים הקדימו לשורר בפה את השירה ואחריהם נגנו המנגנים בכלי נגון לבשם הקול:

בתוך עלמות. הם מרים וחברותיה ביניהן היו תופפות לנגן בהם להודות על הנס:

במקהלות. בקהל רב ברכו את ה׳‎:

ממקור ישראל. המברכים היו אלו הבאים ממקור ישראל ר״‎ל מזרע ישראל כינה הזרע במי המקור ודוגמתו וממי יהודה יצאו (ישעיהו מ״ח:א׳):

שם. בעבור הירידה אל הים שירדו שם זכה בנימן צעיר השבטים לצאת ממנו שאול המלך להיות רודה ומושל בישראל כי הם ירדו תחלה אל הים ובעבור זה זכו למלוכה כן ארז״‎ל:

רגמתם. היו רוגמים עליהם באבנים כי היו מתקנאים בהם:

שרי זבלון וגו׳‎. וכן גם המה ריגמום באבנים ומוסב למעלה לומר ראויים המה לנס כי אינם כפויי טובה ומודים על הנס:

צוה אלהיך. כבר צוה אלהיך העוז והחוזק אשר יבוא לך:

עוזה אלהים זו. ר״‎ל העוז הזו הבא מאלהים אשר עשה על הים הנה זה בעצמו כבר פעלת לנו על הגאולה ההיא כי כל ענייני הגאולה שמורה ומוכנת:

מהיכלך. מכבוד היכלך אשר היא על ירושלים יהיה הסיבה אשר המלכים יביאו לך מנחה:

חית קנה. זה הו׳‎ ישמעאל הדומה לחיה הדר בין הקנים אשר ביער והמה עדה החזקה:

מתרפס. נעשה מרמס ר״‎ל מוכנע וירוד בעבור רצוי הכסף כי מבלעדי הכסף אין לרצותו להכניע זדון לבו:

בזר עמים. בזדון לבו מפזר עמים ובכל זמן חפצים במלחמה:

יאתיו. אז הגדולים ממצרים יבואו עם תשורה לה׳‎ בהודאה:

תריץ ידיו. הרגלים יהיו מריצים את הידים להביא בהם תשורה לה׳‎ (כי בריצת הרגלים גם הידים ירוצו בכללות הגוף):

שירו. כאשר ישבר שבט המכה:

בשמי שמי. בשמים אשר מעל השמים אשר ברא בימי קדם:

הן יתן. הן הוא הנותן קול חזק להפחיד כל בני עולם:

תנו עוז. אמרו שכל החוזק הוא לה׳‎ לבדו ובעבור ישראל הראה גאותו וכחו נראה בשחקים בהלוך כוכבים ומזלות אשר לא ישנו את תפקידם:

ממקדשיך. מן הכבוד השוכן במקדש תבוא היראה לבני אדם כי משם יצאו כל הנפלאות:

אל ישראל. חוזקן של ישראל הוא ומעולם נותן עוז וחוזק לעם הידוע הנבחר לו ובעבור זה יהיה אלהים ברוך: