מצודת דוד על תהילים סה

לך דומיה תהלה וגו׳‎. ר״‎ל אתה ה׳‎ השוכן בציון הדומיה נחשבת לך לתהלה כי להגביל את תהלתך ולכן אין להרבות בתארים:

ולך ישולם נדר. כי תושיע להנודרים בעת צרה וישולם א״‎כ הנדר:

שומע תפלה. על כי אתה שומע תפלה לזה יבואו אליך כל בשר להתפלל לפניך:

גברו מני. ר״‎ל עם כי אין בהזכיות להכריע את העונות עכ״‎ז תכפרם בחסדך:

אשרי תבחר. אשרי להעם אשר תבחר ותקרב להיות שוכן בחצריך והנה נשבעה בהטוב וההשפעה הבאה מביתך והיכלך הקדוש:

נוראות בצדק. בצדקתך תעננו בדבר הנוראות והנפלאות אשר תעשה עמנו:

מבטח. הלא אתה המבטח של כל היושבים בקצות הארץ ועל הימים הרחוקים כי כולם יבטחו בך:

מכין. הוא מכין מטר רב לרוות ההרים ברב כחו כי הוא נאזר וחגור בגבורה:

משביח. משקיט ומשפיל המיית הים וגליו וכ״‎כ משביח המיית לאומים ההומים:

מאותותיך. ע״‎י אותות הברקים והרעמים יפחדו ממך יושבי קצות הארץ:

מוצאי. המאורות היוצאים להאיר בבוקר ובערב, היציאה ההיא תעורר לב הבריות לרנן לך כאשר יראו שלא ישנו את תפקידם:

פקדת. בעת תשגיח בארץ להשקותה אז תעשר אותה בהרבה מטר:

פלג אלהים. אמת המים הבאה לה מאלהים היא מלאה מים:

תכין. ובזה תכין דגנם כי כן דרכך להכין הדגן ע״‎י רבוי המטר:

תלמיה רוה. במה שתשביע תלמי השדה יהיה נחת לגדודיה הם הבריות המתהלכים בארץ:

ברביבים. ע״‎י הרביבים תמוגג ותרטב את האדמה ובזה תברך צמחה:

עטרת. תעטר את השנה שהשפעת בה טובתך כי תהיה מעוטרת בתבואה ופירות ומעגליך. העננים יזלו גשמי ברכה:

נאות מדבר. המקומות היבשות כמדבר יזלו גם המה דשן להצמיח הרבה תבואה וגיל וגו׳‎. הגבעות תהיינה חגורות בגיל ר״‎ל רב תבואה יגדל בהן:

לבשו כרים הצאן. הכבשים שבצאן ילבשו בשר ושומן בעבור המרעה הטוב:

יעטפו בר. יהיו מכוסים בתבואה מבלי מקום פנוי:

יתרועעו. כל הבריות יריעו תרועת שמחה: