מצודת דוד על תהילים סו

הריעו. בעת בוא מלך המשיח יריעו כל העמים תרועת מלך לקבל את ה׳‎ לאלוה:

כבוד שמו. כפי הכבוד הראוי לשמו:

שימו. הללוהו בכבוד הראוי לו וכפל הדבר במ״‎ש:

אמרו לאלהים. אמרו על אלהים:

מה נורא. מה מאוד נוראים ונפלאים מעשיך ברוב. בעבור רוב חזקך יכחשו לך אויביך לאמר שהמה אוהביך:

יזמרו שמך סלה. לעולם יזמרו לשמך ולא יחזרו לסורם:

לכו. אז יאמרו ישראל זה לזה לכו וראו וגו׳‎:

נורא עלילה. מעשיו נוראים בעבור בני אדם:

הפך ים. בעת יצאו ממצרים:

בנהר יעברו ברגל. בימי יהושע עברו בירדן ברגלם:

בו. בהישועה הבאה ממנו:

מושל. עתה הנה מושל בגבורתו על כל העולם ועיניו צופים באנשים להשיב להם גמול:

הסוררים. הסרים מדרך הטוב לא יהיה להם עוד התרוממות עד עולם:

השם וגו׳‎. ולא יכלו לכלות אותנו:

למוט רגלינו. להיות נופלים מאין תקומה:

כי בחנתנו. הצרות אשר באו עלינו המה היו לבחון אותנו אם נהיה עומדים באמונת ה׳‎:

צרפתנו. כמו הצורף מסיר סיג הכסף ע״‎י הצירוף כן נתמרקו עונינו ע״‎י הצרות:

הבאתנו במצודה. אף כי ישבנו במאסר הוספת עוד להשים במתנינו דבר המעיק ומיצר:

ותוציאנו. אבל עכ״‎ז סוף הדבר הוצאת אותנו לרויה ולא כלינו:

אבוא. ולזה אבוא לביתך בעולות וכו׳‎:

אשר פצו וכו׳‎. לנדור לה׳‎:

קטורת אילים. הקטרת אימורי אילים:

סלה. לעולם מבלי הפסק כי הבה״‎מ האחרון לא יחרב עוד:

לכו שמעו. אמר דוד אל יפג לבבכם מלהאמין כי שמעו וכו׳‎ את אשר עשו לנפשי ומזה תאמינו שגם לכם יעשה כזאת:

אליו פי קראתי. בעת הייתי בצרה:

ורומם. רוממות ה׳‎ היתה תחת לשוני ר״‎ל ספרתי רוממות האל:

און וגו׳‎. אף כשראיתי בלבי און ר״‎ל אף אם חשבתי לעשות און מה עכ״‎ז לא ישמע ה׳‎ ר״‎ל עשה עצמו כאלו לא ישמע ולא יודע מחשבתי כי אינו מצרף מחשבה רעה למעשה ולא דחה את תפלתי בעבור המחשבה ההיא:

לא הסיר תפלתי. לא דחה תפלתי מלפניו בעבור רוע המחשבה ההיא:

וחסדו. מוסב על לא הסיר חסדו מאתי וחוזר למעלה לומר מזה תדעו כאשר שמע אלי כן ישמע אליכם ותצאו מן הגולה: