מצודת דוד על תהילים נג

משכיל. האמור בהשכל רב:

אמר נבל. המחריב את הבית אמר בלבו אין אלהים הכל לפי המקרה ואמר בל׳‎ עבר כדרך הנבואה במקומות רבות:

השחיתו. הוא ועמו השחיתו ועשו עול תעוב ואין בהם מי שיעשה טוב:

השקיף. לראות מעשה העם ההוא:

היש משכיל. למחות בדבר:

דורש. לדרוש ולחקור אלהים לדעת אשר השגחתו בכל:

כולו סג. כל העם חזרו לאחור ופרשו מדרך הטוב ויחדיו נבאשו ר״‎ל קלקלו מעשיהם:

הלא ידעו. ר״‎ל איך יאמרו אין אלהים הלא יש לדעת לפועלי האון שמה שאוכלים את עמי באין מוחה כאוכל את הלחם שכ״‎ז הוא בעבור אשר עמי לא קראו לה׳‎:

שם פחדו. כי הלא שם בירושלים עצמה בעת בוא סנחרב וצר עליה הלא פחדו פחד אשר לא היה כפחד הזה מעולם על כי כולם נפלו פגרים מתים:

כי אלהים. כאשר אלהים פזר עצמות החונים עליך ירושלים:

הבישותה. ומה שאתה טיטוס ביישת את ישראל בהרג ואבדן זה היה בעבור כי ה׳‎ מאסם אז ברוע מעלליהם ולא בא במקרה:

מי יתן. הלואי שתבוא מהרה תשועת ישראל מהשוכן בציון:

בשוב. בעת אשר ישקיט ה׳‎ את בני הגולה ר״‎ל שהכל יכירו אשר מאת ה׳‎ ההשקטה:

יגל יעקב. אז ישמחו כי גאולה שלמה תהיה: