מצודת דוד על תהילים נ

אל אלהים ה׳‎. אל שעל כל אלהים הם מלאכי מעלה אשר שמו ה׳‎ הוא דבר וקרא אל יושבי הארץ מן קצה המזרח עד המערב:

הופיע. העיר והוציא את הקול מציון הכלול בכל היופי:

אספו לי. ויאמר להם הביאו ואספו אלי את חסידי אשר כרתי עמם ברית בדם זבח כמ״‎ש הנה דם הברית (שמות כ״‎ד):

ויגידו שמים. אז יגידו מלאכי שמים את צדקו ויאמרו עתה ראינו מה שלא שפט עד הנה הוא על כי הוא שופט לעולם:

ואדברה. את דברי:

ישראל. אתה ישראל שמע ואתרה בך:

אלהים אלהיך אנכי. ועליך לשמוע דברי:

לא על זבחיך. לא אוכיח אותך על המנעך להקריב זבחיך ולא אוכיח אותך שיהא תמיד לנגדי עולותיך כי אין חפצי בהם כי טוב אשר לא תדור:

לא אקח. לא צויתי לקחת מביתך פר להקריב לפני:

ממכלאותיך. מוסב על לא אקח:

כל חיתו יער. עם שאינם בידך הלא המה בידי:

בהמות בהררי אלף. הבהמות המצויות ברבוי ההרים ולא ידעתם, ורז״‎ל אמרו שעל שור הבר יאמר כמ״‎ש: ; נה בהמות אשר עשיתי עמך (איוב מ׳:ט״ו‎) והוא ניזון בכל יום במרעה אלף הרים:

ידעתי. מה שאינם ידועים לך:

וזיז שדי. הבריות הזזים ממקום למקום ע״‎פ השדה המה עמדי וברשותי:

לא אומר לך. להאכיל אותי לשבור הרעבון והוא מל׳‎ מליצה:

ומלואה. הבריות הממלאים את העולם:

האוכל. וכי אני אוכל בשר בהמות חזקות ושמנות וכי אשתה דם עתודים ומה לי א״‎כ בהבאת הקרבנות:

זבח וגו׳‎. הזבח המקובל לאלהים הוא מה שמתודה על פשעיו בעת הבאתו כי אז יעורר לבו לחשוב שבעבור פשעיו היה הוא ראוי למות והביא נפש תחת נפש:

ושלם. ואם נדרת מה שלם לה׳‎ אבל טוב אשר לא תדור:

וקראני. וכאשר כן תעשה אז כשתקרא אלי בעת צרה אוציאך ממנה ואתה תספר כבודי ברבים על התשועה הבאה לך ממני:

ולרשע. אבל לרשע שאינו מתודה על פשעיו בעת הבאת הקרבן ולא שב מהם אליו יאמר אלהים מה לך לספר חוקי ר״‎ל לעשות מצותי מבלי כוונת הלב כאשר יספר האדם ספורי דברים מבלי כוונה מכוונת:

ותשא בריתי. את דברי התורה הנתונה בברית תשא לבד על פיך לדבר בהם מן השפה ולחוץ ובלא לב תדבר:

ואתה. הלא בלב אתה שונא המוסר והשלכת דברי אחרי גוך כדרך שמשליך האדם דבר אשר לא יחפוץ לראותו:

ותרץ עמו. להתחבר אליו:

חלקך. בחרת חלקך ללכת עם מנאפים:

ברעה. לדבר הרע בעיני ה׳‎:

תצמיד. תחבר עם המרמה כי לא נפרדה המרמה מלשונך:

תשב. כאשר תשב בין אנשים תדבר דופי אף באחיך ואפי׳‎ בבן אמך שהוא ודאי אחיך:

והחרשתי. מלהפרע לך על כל אלה ולזה תדמה ותחשוב אשר אני כמוך לאהוב את הרע:

אוכיחך. אבל דע אשר אתוכח עמך ואערוך לפניך את מעשיך ועל כלם תקבל גמול בעוה״‎ב:

בינו נא זאת. את אשר כל מעשי האדם שמורים הם לעוה״‎ב:

פן אטרוף. לענוש בעוה״‎ב ואז אין דבר להציל עצמו בו כי אפי׳‎ התשובה לא תועיל אז:

זובח תודה. הזובח קרבן ומתודה עליו ושב מעון הוא מכבד אותי בזה:

ושם דרך. המשים דרכו ר״‎ל לא יעשה מעשיו בדרך מקרה והזדמנות אבל ישים עיניו ולבו על דרכו להבין הטובה היא אם רעה:

בישע אלהים. עם שאמר אראנו וכאלו המקום ידבר אמר בישע אלהים ולא אמר בישעי כי כן דרך המקרא וכן ואל משה אמר עלה אל ה׳‎ (שמות כ״‎ד):