מצודת דוד על תהילים מט

כל העמים. כי כולם צריכים לדעת המוסר הזה:

יחד. ר״‎ל זה כזה:

והגות. מחשבות לבי המה דברי תבונה ר״‎ל מלבד הדברים הנגלים שיש במה שאדבר הנה יש בהם עוד דברים נסתרים מה שאחשוב בלבי:

אטה למשל אזני. דברי המשל הם כמו כצאן לשאול שתו ולא יראו אור ואמר גם אני אטה אזני להם כאומר לא לזולת לבד אזכיר ואזהיר כי גם את עצמי עמהם:

אפתח בכנור חידתי. כי החידה היא סגורה וסתומה ואמר אפתח סתימת החידה ואפרשה עם הכנור שאזמר בה כי בהכרעת הנגון יובן הדברים:

למה אירא. וזהו דברו למה אירא וגו׳‎ ר״‎ל על מה אירא כשיבוא הרע בעולם והלא על כי העונות אשר אני מזלזל בהם לדושם בעקב רגליהם הם המסבבים אותי ובעבורם אני מתפחד פן ע״‎י אלכד ברעה:

הבוטחים. ר״‎ל א״‎כ כ״‎ש האנשים התולין בטחונם ברוב עשרם ומתהללים בה כ״‎ש שיש להם להתפחד כי הלא דרכם להרבות זלזול בעונות ולדושם בעקב הרגל:

אח וגו׳‎. כאומר הנה באמת סכלות גדול הוא לבטוח בעושר כי הלא אין איש יוכל לפדות בממון את אחיו מן המיתה ואף כופר נפש עצמו לא יוכל ליתן:

ויקר. להפדות את הנפש הוא דבר יקר ולא סוף דבר שיקר הוא אלא אפי׳‎ שחדל הוא לעולם ואינו נמצא כלל:

ויחי. אף אם הרבה יחיה וכי יחיה עוד לנצח ולא יראה כלל את השחת ומהו א״‎כ בטחון העושר:

כי יראה. עם כי יראה שכל בני העולם עומדים למיתה החכם יהיה או סכל ובמותם יעזבו עושרם לאחרים אשר לא עמלו בו:

קרבם. עכ״‎ז יחשבו בקרב לבם אשר בתיהם תתקיים לעולם:

קראו. קוראים שמם על אדמתם לומר שהיא אדמת פלוני כאלו יחיו לנצח ותהיה בידם:

ואדם ביקר. הלא אין האדם בוטח ביקר עשרו שילין עמו עד הבוקר וא״‎כ מה הוא העושר:

נמשל. הבוטח בעשרו הוא נמשל לבהמות ודומים אליהם בחסרון הדעת והענין כפול לדמיון גמור:

זה דרכם. כן מנהגם להחזיק לעצמם את הכסילות הזאת להתהלל עם העושר ולבטוח בה:

אחריהם. אף בניהם הבאים אחריהם גם המה ירצו לעולם באמרי פי אבותיהם להתהלל עם העושר:

כצאן. ועומדים המה למיתה לכלות הנפש עם הגוף כמו הצאן הנאסף אל הדיר הגופות עם נפשותם כן יאספו כולם להשימם בשאול והמות ישברם מכל וכל כי בקבר תכלה הנפש עם הגוף:

וירדו. אף בחייהם כאשר יבוא עתם ימשלו בם הישרים בבוא עת בקרם וזריחתם:

וצורם. וחזקם יובא להרקב בשאול ולא ישאר מהם מאומה לא מהגוף ולא מהנפש:

מזבול לו. מן המדור שלו יובא אל השאול:

מיד שאול. לבל תכלה נפשי עם הגוף בקברי:

כי יקחני סלה. את נפשי יקח להיות גנוזה עמו למעלה עד עולם:

אל תירא. אל תדאג בעבור קנאת העשיר:

הכל. כלל וכלל לא וכן ולרש אין כל (ש״‎ב יב):

לא ירד. אל הקבר:

כי נפשו. הוא לבד ברך נפש עצמו בימי חייו ואמר שלום יהיה לי אבל לא נתברך מזולת אבל אתה כאשר תטיב מעשיך להיטיב לך בעוה״‎ב אז הכל יודוך:

תבוא וגו׳‎. כאשר תבוא להשכיל אף עד גמול דור אבותיו אשר ג״‎כ היתה כל חמדתם לאסוף הון אז תבין שעד נצח לא ראו אור עוה״‎ב:

אדם ביקר. ר״‎ל אף תבין כי האדם אשר הוא ביקר העושר ולא יבין לבל ישים בו כל חמדתו ולבטוח בו שהוא נמשל לבהמות ודומים להם ביתרון הדעת דמיון גמור: