מצודת דוד על תהילים לו

נאם פשע וגו׳‎. ר״‎ל חושב אני בקרב לבי שהיצה״‎ר מסית ואומר לרשע אין מי בעולם שיהיה פחד אלהים לנגד עיניו כי אין המקום משגיח בעולם השפל ולזה עשה מה שלבך חפץ:

כי החליק. כי בפתויו מחליק ומיפה לו הדבר הזה בעיניו וכל כוונתו למצוא בו עון להשניאו בעיני המקום כי אינו דורש שלום אליו:

דברי פיו. והרשע ניסת לו ובפיו ידבר און ומרמה ומונע עצמו להשכיל בדבר ולחקור על האמת ולהטיב דרכו:

על משכבו. בעת אשר יפנה מן הטרדות:

יתיצב. עם כי מתחלה הוא נצב בדרך ובהנהגה אשר איננה טובה ולא פקד עדיין לעשות הרע אבל סוף הדבר אשר לא ימאס אף ברע כי כן דרך הניסת ליצר הרע:

בהשמים. אבל האמת שחסדי ה׳‎ הוא גם בעולם השפל מן הארץ עד השמים ובכל ישגיח:

אמונתך. האמנת תשלום גמול:

צדקתך. הצדקות שאתה עושה להצדיקים גבהו ורמו כהררי אל:

משפטיך. המשפטים שאתה עושה להרשעים רבו כמו תהום רבה ובכל תשגיח לשלם כפי הגמול:

אדם ובהמה. אתה ה׳‎ תושיע האדם ואף הבהמה כי על הכל תשגיח:

מה יקר. מה מאד יקר וחשוב החסד שאתה עושה:

יחסיון. כי בחסדך תהיה להם למחסה:

ירויון. ישבעו מהטוב הבא להם מן השמים:

ונחל. ומימי נחל היוצא מהעדן תשקה אותם והוא מדרך משל לרוב השפע:

כי עמך. בידך היא מקור החיים לתת לטוב בעיניך:

באורך. בהאורה הבא ממך בה לבד נראה הארה ר״‎ל מיוחדת וטובה היא מכל אור:

ליודעיך. להיודעים אותך להאמין בך:

אל תבואני. אל תבוא אלי רגל אנשי גאוה להצר לי והרשעים לא ינדדו אותי ממקומי ביד חזקה:

שם נפלו. מקום אשר יבואו להצר לי שם נפלו ויהיו דחויים מבלי קום: