מצודת דוד על תהילים לה

את יריבי. עם המריבים עמדי תריב אתה בעבורי:

החזק. אחוז בידך מגן וגו׳‎ והוא דרך משל מלשון הנוהג באדם:

וסגור. התיצב בדרך וסגור לקראתם לבל ירדפו אחרי:

יבושו. כאשר לא יוכלו לי:

יהיו כמץ. יהיו נעים ונדים ממקום למקום כמוץ הנד מפני הרוח:

יהי דרכם חושך. לבל יראו להשמר ויהי דרכם חלק וימעדו רגלם בעת ינוסו כשירדפם המלאך והוא משל לומר שיהיו נלכדים בצרות ולא יוכלו להנצל:

חנם. על לא חמס בכפי:

לנפשי. כמו לגופי וכן ברזל באה נפשו (לקמן ק״‎ה):

תבואהו. תבוא עליו חשך שלא ידע להזהר:

אשר טמן. כי הן הדרך להטמין ולכסות הרשת לבל יהא נראה להשמר ממנו:

תלכדו. את הפורש אותה:

בשואה. בעבור החושך הבא עליו לא יראוהו ויפול בה:

בה׳‎. בעזרת ה׳‎:

מי כמוך. מי מושיע כמוך:

מחזק ממנו. מן האויב החזק ממנו:

מגוזלו. ממי שרוצה לגזלו:

יקומון. עדי רשע קמים להעיד בי ושואלים ומבקשים ממני להחזיר דבר אשר לא ידעתי מעולם ולא בא לידי:

תחת. במקום הטובה שעשיתי להם:

שכול לנפשי. חפצים להביא עלי את המיתה:

בחלותם. כשהיו חולים היה לבושי שק והייתי מענה נפשי בצום בעבורם ותפלתי. ר״‎ל פן יאמרו שכ״‎ז היה למען יכבד עוד החולי עליהם לזה אמר ותפלתי מה שהתפללתי עליהם תשוב אל חיקי ויקויים בי:

כרע. התהלכתי כפוף ומעונה כאלו יהיו רעי ואחי:

כאבל אם. כאם המתאבלת על בנה כי הלכתי בקדרות שחוח:

ובצלעי. ר״‎ל בחליי כי אז ילאה האדם לעמוד על רגליו ביושר כ״‎א כחגר ופסח נכים. אף המוכים ברגליהם נאספו עלי ור״‎ל כולם נאספו איש לא נעדר:

ולא ידעתי. על מה נאספו הלא לא הרעותי אחד מהם:

קרעו. והמה פותחים פיהם בשחוק ואינם יכולים להתאפק ולשתוק מן השחוק:

בחנפי. המה יתחברו עם החנפים הלועגים ומתלוצצים בבני אדם ובעבור מתן החררה שמקבלים ממי שרוצה בזה וכל אחד מהם חרק עלי שניו דרך כעס וקצף:

כמה תראה. עד מתי תראה בעניי ולא תושיע:

השיבה. הצל נפשי מחשכת הצרות אשר יביאו עלי:

אודך. ואז אודך בקהל רב:

אויבי שקר. אויבים לי בחנם:

יקרצו עין. מלת אל משמשת בשתים כאלו אמר אל יקרצו עין בדרך לעג:

כי לא שלום ידברו. כל דבריהם בריב ומצה:

ועל רגעי ארץ. על הנסתרים מפניהם בבקעי ארץ יחשבו מרמה:

וירחיבו. בשחוק רב:

ראתה עינינו. מה שחפצנו לראות:

ראיתה. הלא ראיתה שמחתם עלי אל תשתוק להם מלקחת מהם נקמתי:

למשפטי. לעשות משפטי ולריב ריבי:

כצדקך. כפי מדת צדקך ולא כמעשי:

האח נפשנו. שמחה נפשנו:

בלענוהו. בלענו את דוד:

יחדיו. כולם יחדו וכ״‎א יראה בבושת חבירו:

שמחי רעתי. השמחים בבוא עלי הרעה:

המגדילים עלי. המתגאים ומחזיקים עצמם לגדולים למולי:

חפצי צדקי. החפצים שאמצא צדקה מה׳‎:

ויאמרו תמיד. בכל עת יאמרו יגדל כבוד ה׳‎ החפץ בשלום עבדו:

צדקך. הצדקה שעשית לי:

כל היום. אספר תהלתך: