מצודת דוד על תהילים לד

בשנותו. בעת ששינה את דברו לדבר מבלי חכמה:

לפני אבימלך. שהיה ירא ממנו לבל יכנו נפש כמ״‎ש (בש״‎א) ולזה דבר הוללות וסכלות לחשוב שאין הוא דוד:

ויגרשהו. ועי״‎ז צוה אבימלך לגרשו והלך לדרכו וניצול מידו:

בה׳‎. בתשועת ה׳‎ תתהלל נפשי וכאשר ישמעו ענוים ישועתי ישמחו גם המה:

גדלו. ספרו גדולתו עמי:

יחדו. ואני אתם:

הביטו אליו. לבטוח בו:

ונהרו. ויבוא אליכם הארה ותשועה:

אל יחפרו. כי השואל מה ואין נותנים לו יחפר ויכלם:

זה עני קרא. כשזה הקורא הוא עני מוכנע אז ה׳‎ שומעו:

ויחלצם. יוציאם בשליחותו של מקום:

כפירים. ר״‎ל גדולים ועשירים:

החפץ חיים. חיי עוה ״‎ב:

אוהב ימים. ר״‎ל אוהב ימי העולם להרבות במעש״‎ט לראות בטוב האמיתי בעוה״‎ב:

בקש שלום. בקשתך יהיה לעשות שלום בין איש לאחיו:

ורדפהו. ר״‎ל מאד תהיה מחזר אחר השלום:

צעקו וה׳‎. אבל כאשר יצעקו בתפלה וישובו לה׳‎ אז ישמע להם ויצילם מצרותם:

לנשברי לב. המכניע עצמו ושב ממעשיו:

רבות רעות. ואף אם יבוא על הצדיק רעות רבות אין תוחלתו נאבדה כי מכולם יצילנו ה׳‎:

תמותת וגו׳‎. הרעה שהרשע עושה היא תמית אותו ר״‎ל העון עצמו מקטרג עליו:

פודה. בגמול שכר המעש״‎ט פודהו מן הצרה: