מצודת דוד על תהילים לג

בה׳‎. במהללי ה׳‎:

נאוה תהלה. להם נאה להלל לה׳‎ כי המה ישכילו מה מכבוד גדלו:

היטיבו. שירו בנגון טוב ויפה בקול תרועה:

כי ישר. ומהראוי א״‎כ לספר הלולו:

מלאה הארץ. עושה חסד עם כל הבריות:

צבאם. הם המלאכים והגלגלים:

כונס. אוסף מי ים אוקינוס להיות כמו נד וצבור גבוה מן הארץ ולא תרד למטה כדרך המים:

נותן. כלא את התהומות באוצרות לבל יצאו לשטוף הארץ:

ויהי. כאשר אמר כן היה:

ויעמוד. כן יעמוד עד עולם:

לעולם תעמוד. ואין מי לבטל עצתו:

לדור ודור. תתקיים בכל ימי הדורות:

אשרי הגוי. אשרי להגוי:

העם. מלת אשרי משמשת לשנים כאלו אמר אשרי העם שה׳‎ בחר לנחלה לו:

משמים. עם שהיא בשמים מביט לראות בארץ מעשה בני אדם:

ממכון. מהשמים המכון לשבתו וכפל הדבר במ״‎ש:

היוצר. ולפי שהוא הוא היוצר לבם יחד זה כזה איש לא נעדר אף הוא מבין אל כל מעשיהם לזאת ישגיח על הכל:

אין המלך. מביא ראיה שהכל בהשגחה ואמר הלא ראינו שאין המלך נושע במלחמה עם רוב החיל אשר עמו ואם היה הכל לפי הטבע היה ראוי להיות נושע בהם:

שקר הסוס. מרוצת הסוס הוא שקר להביא תשועה לבעליו:

וברוב חילו. עם רוב כחו לא ימלט נפשו:

עין ה׳‎. השגחת ה׳‎ הוא על יראיו אשר יקוו לחסדו:

להציל. ואף אם הטבע ינגד:

ברעב. בהיות רעב בעולם:

נפשנו. ולזה תחכם נפשנו אל ה׳‎ כי הוא מעולם עוזר לנו:

כי בו. בישועתו ישמח לבנו כי בו בטחנו ודרכו להושיע להבוטחים בו:

כאשר. כפי התקוה כן יהיה החסד: