מצודת דוד על תהילים קז

יאמרו גאולי ה׳‎. יאמרו הודו וגו׳‎ על אשר גאלם מיד צר:

ומארצות. האנשים אשר קבצם מארצות המזרח וכו׳‎ לשוב למקומם:

ומים. מאיי הים:

תעו. פעמים תעו במדבר שממה ולא מצאו דרך ההולך לעיר מיושבת:

רעבים. יהיו רעבים וצמאים מחסרון לחם ומים:

תתעטף. כשאדם הוא בצרה הוא מדוכא וכפוף וכאלו הוא עטוף קצתו בקצתו:

בצר להם. בעת הים צר להם:

ממצוקותיהם. הציל אותם מן מצוקה ההיא:

וידריכם. נתן בלבם לדרוך בדרך ישרה:

יודו. האנשים ההם יודו לה׳‎ חסדו ויספרו נפלאותיו לבני אדם לפרסם הנס:

כי השביע. בעבור כי השביע נפש המתאוה בהיותו תועה:

מלא טוב. כאשר באו אל עיר מושב:

יושבי. האנשים היושבים במקום חושך והמה אסורים בקשרים המענים ובכבלי ברזל:

כי המרו. וגמול העונש בא על כי המרו אמרי אל:

ויכנע. ולכן הכניע לבם בעמל המאסר וכשלו בצרה ולא מצאו עוזר:

ינתק. יעתק מהם קשרי מאסרם ר״‎ל פטרם ממאסרם כאלו העתיק הקשרים:

כי שבר. על כי שבר וכו׳‎ ר״‎ל הוציאם ממאסרם כאלו שבר דלתות בית הסוהר וגדע הבריחים:

אוילים. האנשים אוילים אשר מחטא דרך פשעם ומעונותיהם המה מעונים בחלי ומכאוב:

תתעב. כדרך החולה הממאס באכילה:

ויגיעו. קרובים המה למות:

ישלח דברו. לא כרפואת הרופאים שהמה בסממנים כ״‎א מרפא במאמרו:

משחיתותם. משחת הקבר שהיה קרוב להם:

זבחי תודה. קרבן תודה הבא על הנס:

יורדי הים. האנשים היורדים בים בספינות (ועל כי שפת הים הוא ממעל וממנו יורדים למטה אל הים לזה אמר יורדי הים):

עושי מלאכה. היא תחבולת הפנות האניה אל המקום הנרצה:

ויאמר. כאשר אמר ה׳‎ תעמוד רוח סערה והיא תרומם גלי הים:

יעלו שמים. אנשי הספינה עולים למעלה לצד השמים וחוזרים ויורדים עד התהום כי הגלים מגביהים הספינה למעלה ואח״‎ז מורידים אותה למטה עם אנשיה:

ברעה. ברעת הפחד תמוג נפשם:

יחוגו. והמה נעים ונדים בתוך הספינה בעבור גודל תנועת הספינה עד שא״‎א לעמוד במקום עמדם וכדרך השכור:

וכל חכמתם. אשר למדו והשכילו בהנהגת הספינה כל החכמה יהיה נשחת כי לא יועילו בחכמה:

יקם סערה לדממה. ר״‎ל הסערה שהקים ישיבנה לדממה וגלי הים לא יהמו עוד:

וישמחו. אנשי הספינה ישמחו כאשר ישתוקו הגלים:

וינחם. והמקום ינהגם אל הגבול אשר חפצו ללכת אליו:

בקהל עם. בקבוץ עם רב:

ישם נהרות. ר״‎ל מלבד הנסים האלה יעשה עוד פלאות דבר וחלופו כי ישם נהרות להיות מקום יובש כמדבר:

ומוצאי וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:

ארץ פרי. ואז הארץ העושה פרי תהיה נהפך להיות עפרה מלוח בל יעשה פרי:

מרעת. ר״‎ל לא על חנם יעשה זאת כ״‎א בעבור רעת יושביה וגמולם הוא משלם:

ישם מדבר. מקום יובש כמדבר ישים למקום אגמי מים:

וארץ ציה. כפל הדבר במ״‎ש:

ויושב שם. ובמקום ההוא מושיב אנשים שהיו רעבים עד הנה מבלי מצוא מקום להחיות נפשם:

ויכוננו. והם יכוננו את המקום ההוא להיות עיר מושב לבל תחסר כל בה:

ויעשו. השדות והכרמים:

פרי תבואה. הכרמים יעשו פרי והשדות תבואה:

וימעטו. ר״‎ל וכן בהפוך כי בעונם ימעטו וישוחו עד לעפר מן הרעה אשר תהיה עצורה ועכובה אצלם ומן היגון אשר תהי׳‎ עליהם:

שופך. פעמים יביא בזיון הרבה על נדיבים:

ויתעם. עושה אותם תועים ללכת באורח תוהו לא בדרך ישר ר״‎ל שוגים בדעתם:

וישגב. ר״‎ל וכן בהפוך כי מחזק את האביון מן העוני שהיה בו ומוליד משפחות רבות כעדרי הצאן:

יראו ישרים. הטובה הבאה להאביון:

וישמחו. בראותם מהשגחת המקום:

וכל עולה. כל איש עולה יסגור פיו ויבוש מלדבר על כי יראה מפלאות ההשגחה:

מי חכם. מי אשר נשאו לבו בחכמה וישמור בלבו אלה הדברים יהיו מתבוננים אליו חסדי ה׳‎ ר״‎ל בשום אלה הדברים על הלב יהיו נגלים אליו חסדי ה׳‎ ויבן אותם: