מצודת דוד על תהילים קו

כי טוב. כי הוא טוב ומאתו לא תצא רעה כי עד עולם עושה חסד:

מי ימלל. מי יוכל לספר כל גבורות ה׳‎ ומי יוכל להשמיע כל תהלתו:

אשרי שומרי משפט. אשרי אלה השומרים משפטי התורה ועושים צדקה בכל עת כי זה יחשב להלול אל המקום כי הרודף אחר התורה יורה בזה גדולת הנותן את התורה:

זכרני. התפלל דוד על עצמו ואמר זכור גם אותי כשתהיה מרוצה לעמך ופקדני לטובה בעת בוא ישועתך:

להתהלל. להשתבח עם ישראל נחלתך לומר ראו כי בנו בחר ה׳‎:

חטאנו עם אבותינו. כמו שאבותינו חטאו כן אנחנו חטאנו:

במצרים. בצאתם ממצרים:

לא השכילו. לא נתנו לב להשכיל הנפלאות שעשית במצרים:

בים סוף. עודם בים סוף מרו בה׳‎ ואמרו כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר וירדפו אחרינו:

למען שמו. שלא יחולל כי פן יאמרו מבלתי יכולת וגו׳‎:

בתהומות. בעומק הים, הוליכם בחרבה כבמקום מדבר מבלי מים:

ויושיעם. בזה הושיעם מיד מצרים:

ויאמינו. אז האמינו בדבר ה׳‎ ושוררו שירת הים כאשר ראו את מצרים מת על שפת הים:

מהרו. בזמן מועט שכחו מעשה ה׳‎ והתלוננו במרה על מרירת המים:

לא חכו. לא המתינו עד ישמעו עצת ה׳‎ מה היא כאשר באמת המתיק להם המים:

ויתאוו תאוה. זהו מה שאמרו מי יאכילנו בשר:

וינסו. אם יוכל למלאות שאלתם:

ויתן וגו׳‎. הוריד להם השליו:

וישלח רזון. לא נעשו שמנים מאכילת השליו כי אדרבה נעשו עוד רזים וכחושים והוא מכל על הפורעניות הבאה עליהם בעבור זה:

ויקנאו. הכעיסו למשה במחנה בפרסום רב והם קרח ועדתו שקנאו למשה ולאהרן:

בעדתם. הם הר״‎נ איש מקריבי הקטורת:

להבה וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:

בחורב. במקום אשר קבלו התורה:

וימירו. חלפו כבוד המקום בתבנית שור:

כבודם. כבוד המקום אלא שכינה הכ׳‎:

אוכל עשב. הזכירו בגנותו שמלכלך העשב ברירו ואוכלו:

ויאמר. חשב ה׳‎ להשמידם:

לולי משה. אם לא היה משה עומד בפרץ וכו׳‎ ואחז במשל כעומד במקום פרצת הגדר לבלי תת לבוא דרך בה ור״‎ל בתפלתו בטל החמה ולולי הוא היה משמידם:

וימאסו. ע״‎י תלונות המרגלים:

לדברו. שהבטיח לרשת אותם:

לא שמעו. לא האמינו בקול דברו:

וישא ידו. נשא ידו בשבועה עליהם להפיל וכו׳‎:

ולהפיל וגו׳‎. כי אז נגזר עליהם הגלות והוקבע בכיה לדורות:

בארצות. ר״‎ל בארצות הגוים:

ויצמדו. חברו עצמם לבעל פעור ואכלו זבחי עבודת גלולים שהוא דבר שאין בה חיות כמת:

ותפרץ. המגפה נתחזקה בהם כי רבים מתו:

ויעמוד. קם מתוך העדה ועשה דין ומשפט בזמרי ועי״‎ז נעצרה המגפה:

ותחשב. המשפט הזה נחשבה לו לזכות ולצדקה להיות שמור עד עולם כי בעבור זה נתכהן וכמ״‎ש והיתה כו׳‎ כהונת עולם (במדבר כה):

ויקציפו. אח״‎ז הכעיסו את ה׳‎ במי מריבה ובעבורם נעשה רעה למשה למות במדבר:

כי המרו. כי ישראל מרו בדבר ה׳‎:

ויבטא. ודבר משה בשפתיו לקרותם ממרים ואמר שמעו נא המורים (שם כה) ועי״‎ז נענש:

לא השמידו. ובבואם לארץ לא השמידו את העמים אשר צוה ה׳‎ להשמידם:

ויהיו. העובדי גלולים ההם היו להם למוקש כי הם הכשילום בהסתת עבודת העצבים:

לשדים. אשר היו עובדים להם:

ותחנף הארץ. יושבי הארץ התחייבו בעבור רוב הדמים שנשפך בה לעבודת גלולים:

ויזנו. סרו מה׳‎ ברוע מעלליהם:

ויתנם ביד גוים. בימי השופטים:

ויכנעו. היו נכנעים תחת ידי אויביהם:

פעמים וגו׳‎. ע״‎י השופטים וכמ״‎ש והיה ה׳‎ עם השופט וכו׳‎ (שופטים ב):

ימרו. במות השופט מרו המה בה׳‎ בעצתם הרעה וכמ״‎ש והיה במות השופט ישובו והשחיתו:

וימכו בעונם. בעבור עונם נעשו שפלים ועניים:

וירא. ראה בצרתם בעת שמעו את תפלתם:

בריתו. אשר כרת עם אבותינו ואמר ואף גם זאת בהיותם וגו׳‎ לכלותם להפר בריתי (ויקרא כ״ו:מ״ד):

וינחם. על הרעה:

כרוב חסדיו. ולא כפי מעשיהם:

לרחמים. להיות שוביהם לרחמים עליהם לבל יכבידו העול:

הושיענו. ר״‎ל כמו שנתת אותנו לרחמים בחסדך הגדול כן הושיענו וקבצנו אל ארצנו להודות שמה לשם קדשך:

להשתבח. לשבח את עצמינו בתהלתך כי לפי רוב התהלה שבך כן ירבה שבחינו אשר בחרת בנו:

ברוך וגו׳‎. ר״‎ל נאמר בהודאה ברוך ה׳‎ וגו׳‎:

מן העולם. מתחלת העולם עד סוף העולם:

ואמר כל העם. ר״‎ל כל העם אשר לא ידעו לברך יענו ויאמרו אמן ר״‎ל אמת הדבר שהוא ברוך ולזה הללו את יה אומרים אם אנו לא נדע איך להלל אתם היודעים הללו יה: