מצודת דוד על תהילים קא

חסד ומשפט. כאשר אשירה לך על החסד כן אשירה לך על המשפט ולא אהרהר אחר מדה״‎ד:

אשכילה. אתן לב על דרך התמים ומתאוה אני לה לאמר מתי תבוא אלי ואקיימנה כי כל חפצי שיזדמן מצוה לידי:

בקרב ביתי. ר״‎ל בהצנע כמו בפרהסיא:

לא אשית. לא אסתכל בדברי רשע:

עשה. מעשה סטים שנאתי ולא ידבק בי מה מהם:

לבב עקש. מי שלבו עקש יסור ממני ולא אתחבר עמו:

רע. איש רע לא יהיה מיודעי ואוהבי (ועש״‎ז נקרא האוהב מודע על כי הוא יודעו ומכירו):

מלשני. המלשין בסתר על רעהו אכרית אותו:

גבה עינים. הוא בעל גאוה:

ורחב לבב. החומד ומתאוה לכל דבר:

אותו לא אוכל. לא אוכל לסבול אותו כי המעשים האלה שנואים בעיני:

עיני. נותן אני את עיני בנאמני ארץ לשבת הם עמדי:

לא ישב. אין אני מניח לשבת בביתי איש עושה מעשה רמיה:

לא יכון. לא יהיה נכון לשבת נגד עיני:

לבקרים. בכל בוקר בזריזות רב אכרית כל רשעי ארץ בכדי להכרית וגו׳‎ עד שלא ישאר אחד: