מצודת דוד על תהילים קב

תפלה לעני כי יעטוף. כאשר יהיה כפוף ומעונה כאלו הוא מתעטף קצתו בקצתו:

ולפני. כאשר ידבר צרותיו ויספר תלאותיו לפני ה׳‎:

אל תסתר. לבל תראה בצרתי:

מהר ענני. בו ביום שאקרא לך:

כלו בעשן. ימי הטובים כלו מהר עם העשן ודומה לו הכלה במהרה:

כמוקד נחרו. נתייבשו במקום המוקד:

הוכה כעשב. כמו עשב המתייבש ונשבר מחום השמש כן לבי נשברה כי בעבור התוגה שכחתי לאכול מאכלי והנני חלוש ומעונה:

דבקה. כי מקול האנחה משמן בשרי ירזה ודבקה לעצמותי:

דמיתי. דומה אני לקאת היושבת במדבר הצועקת קול יללה ואל הכוס השוכן בחרבות כי כן גם אני אזעק בקול מר ואשב שומם ויחידי:

שקדתי. מהרתי לברוח ואהיה כצפור הבורח מאנשים ויושב בדד על הגג:

מהוללי. המלעיגים עלי ישבעו בי ואומרים דרך שבועה אם עשיתי כזאת אהיה כהאומללים:

כי אפר. אני אוכל את האפר כדרך שאוכלים את הלחם ר״‎ל לגודל התוגה נהפך בפי טעם הלחם לטעם האפר:

בבכי מסכתי. כי בעת השתיה יפול בכוס דמעות עיני והרי הוא מזוג בדמעות הבכי:

כי נשאתני. מתחלה רוממת אותי ואח״‎ז השלכתני לארץ וכפול הצער מאלו לא הייתי בגדולה מעולם:

ימי כצל נטוי. ימי הטובים חלפו והלכו להם במעט טובה כצל הזה הנוטה ממקומו מבלי יגע בו מי:

ואני. עתה אני יבש מבלי לחלוחית טובה כעשב הנתייבש בחום השמש בסור צלו:

ואתה. אבל אתה לעולם תשב ותתקיים וככוחך אז כוחך עתה:

אתה תקום. לזה אשאל מעמך שאתה תקום ותרחם את ציון כי מעתה עת לחונן אותה כי בא הזמן:

כי רצו. כי עבדיך ישראל רוצים ומחבבים אבני המקום ההוא ועפרה נשאה חן בעיניהם ומאוד יתאוו להשיב אליה:

וייראו. אז ייראו הגוים את שם כבודך:

כי בנה. בראותם אשר בנה ה׳‎ את ציון ונראה הוא שם בכבודו:

פנה. כי פנה אל תפלת נכה רוח המעורר תפלה בתמידות:

תכתב. זאת הגאולה הזאת תהיה כתובה לזכרון לדור אחרון בכדי שהעם הנברא אז יהלל יה על הגאולה ההיא:

לפתח. להתיר קשרי האסורים להוליכם למיתה:

לספר בציון. למען יסופר בציון וגו׳‎:

בהקבץ. בעת יתקבצו עמים וממלכות לעבוד את ה׳‎:

ענה. את זה יספרו לומר הנה מאז ענה האויב כוחי בדרך ובזה קצר ימי:

אומר. והייתי אומר בתפלה הלא אלי אתה אל תסלקני מן העולם בחצי ימי:

בדור וגו׳‎. ר״‎ל בכל ימי הדורות בזמן השנים שקצבת ואל תסלקם בחצי ימיהם וכאומר לא על עצמו בלבד אני מתפלל כ״‎א על כל הדורות:

לפנים. אתה יסדת את הארץ מתחלה מאין ליש וכן השמים מעשי ידך המה וא״‎כ קדמת להם:

המה יאבדו. סוף הדבר יהיה שהמה יאבדו ואתה תעמוד וא״‎כ גם תאחר להם כלבוש. שפושט האדם ומחליפו באחר כן תחליף את העולם כמ״‎ש הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה (ישעיה סה):

ויחלופו. ר״‎ל כאשר תעשה כן תקום:

ואתה הוא. אבל אתה דבר העומד בהוייתו ומתקיים ואין תשלום זמן לשנותיך:

בני עבדיך. בני אברהם יצחק ויעקב ישכנו בה וזרעם יהיו נכון לפניך עד עולם ומוסב למעלה לומר את זה יספור לומר כזה וכזה התפללתי והנכם רואים כי שמע אלי: