מצודת דוד על תהילים י

תעמוד ברחוק. כאלו תעמוד ברחוק מקום ותעלים עצמך בעת צרה:

בגאות. בעבור רוב גאותו רודף את העני ותופש אותו במחשבתו אשר חשב לתפשו בו:

כי הלל רשע. בעבור שהרשע מהלל ומשבח עצמו שהשיג תאותו והגזלן בעת עשותו נאצות אז יתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי לא נעשה בו דבר ע״‎כ מלא לב האדם לעשות רע:

כגובה. כאשר גבהה חמתו על מי חושב שאין מי דורש במעשיו וכל מחשבותיו הוא שאין אלהים בעולם לפרוע לו על מעשיו:

יחילו. על שבכל עת יצליח בדרכיו ומשפטיך מסולק ממנו ובהפחה מועטת מאבד את שונאיו:

אמר בלבו. לזאת חושב שלא ינטה לעולם להיות מושפל לארץ:

לדור ודור. אף לאחר כמה דורות יצליח ולא יראה ברעה:

אלה. ממלא פיו בשבועות שוא ומרמה:

תחת לשונו. כפל הדבר במ״‎ש:

ישב. הרשע יושב במארב החצרים ולוכד את הנקי והורגו בסתר:

עיניו. עושה עצמו כמסתיר עין מן העני וכאלו אין דעתו עליו לבל יהיה נשמר:

יארוב. במקום נסתר יארוב וכאריה האורב בסוכה כן יארוב לחטוף את העני במשכו. אמר לשון הנופל בצייד המושך חבל הרשת ללכוד את הבא בה:

ידכה ישוח. מראה עצמו כתוש וכפוף לבל ירגישו בו אבל מפיל בכחו הרב את העניים:

אמר. כ״‎ז הוא על כי חושב או האל שכח מעשיו או שאינו משגיח בהם:

קומה. לזה קום והרם ידך עליו להכותו ואל תשכח העניים הנלכדים בידו:

על מה. בעבור מה מלאה לב הרשע לנאץ את אלהים כי חושב בלבו שאינך דורש מעשיו:

ראיתה. אבל באמת ראית מעשיו כי מעולם רואה אתה העמל והכעס מה שהרשע עושה:

לתת בידך. ובידך לתת לאיש כדרכיו ולכן יעזוב העני בטחונו מכל אדם וישען עליך כי מעולם אתה עוזר ליתום אשר חלפה עזרתו:

שבור. לזה שבור חוזק הרשע למען יבין כי יש אלהים שופטים:

ורע. ואז אף הרגיל לעשות רע כשתדרוש רשעו לא תמצא כי יחזור למוטב כשיראה שאתה עושה דין ברשעים:

ה׳‎ מלך וגו׳‎. הלא מלכותך לעולם וככוחך אז כוחך עתה והלא אבדו גוים מארצו בעבור מעשיהם הרעים לזה עשה כן לאבד הרשעים:

תאות. הלא מעולם שמעת למלאות תאות ענוים לכן גם עתה כשלבם נכון להתפלל בכוונת הלב שמע אליהם ומלא תאותם:

לשפוט. לקחת משפטים מיד עושקיהם:

בל יוסיף. ולא יוסיף עוד העושק לערוץ ולהכאיב לבני אדם כאשר יראה כי שלם תשלם: