מצודת דוד על משלי ו

אם ערבת. ערבות ממון בשביל אחר:

לזר. בעבור הזר תקעת כפך והיא ענין קיום ותוקף על הערבות:

נוקשת. הנה דע שבאת למוקש ונלכדת בה ע״י אמרי פיך:

עשה זאת איפוא בני. ר״ל עתה עשה זאת בני והנצל מיד המלוה כי באת בידו ונתחייבת לו:

לך התרפס. היה לו למרמס הרגל ר״ל הכנע עצמך לפניו:

ורהב רעך. החזק והמשל רעך על עצמך:

אל תתן שנה. ר״ל אל תתעצל בדבר:

הנצל כצבי. ראה להנצל במהירות כצבי הממהר לברוח מיד הלוכדו כשימצא מנוס:

מיד יקוש. מיד מוקש הפח:

עצל. אתה העצל לך אל הנמלה וראה מנהגה ולמד ממנה חכמה:

אשר אין לה קצין. להכריחה על מעשיה להכין מאכלה לבל תגזול מחברתה:

תכין. עכ״ז מעצמה בחכמתה תכין לחמה בקיץ עת תמצא ע״פ השדה וממנה למוד להכין הכל בעוד לאל ידך:

מעט שנות. פן תחשוב אישן מעט ואח״ז אנום מעט ואח״ז אשכב בחבוק ידים לנום כי כן דרך השוכב לחבק ידיו זה בזה:

ובא כמהלך. בעבור זה יבוא לך עניות פתאום כאורח המהלך בדרך הבא פתאום לבית מלונו ולא נודע טרם בואו:

ומחסורך. דבר המחסר עושרך מהרה יבא כאיש המלובש במגן לרדת אל המלחמה שאין דרכו להתעכב בדרך מהלכו:

אדם בליעל. מי שפורק מעליו עול מקום הוא איש און והולך עקשות פה ר״ל מעקם פיו לרמז לשון הרע:

קורץ בעיניו וגו׳. ענין כולם הם רמיזות לה״ר:

תהפוכות בלבו. מחשבות לבו להפוך הדבר מכמות שהוא:

חורש רע. חושב רע בכל עת ומגרה מחלוקת בין אנשים ר״ל כיון שפרק עול המקום בודאי את כל אלה יעשה:

ואין מרפא. לא יהיה רפואה לשברו:

ושבע. השביעית היא תועבת נפשו ר״ל שנואה מכולן:

עינים רמות. זה המתגאה המרים עיניו כלפי מעלה לא כדרך שפלי הרוח אשר ישפילו עיניהם להסתכל כלפי מטה:

לב חורש. המפנה לבבו לחשוב מחשבות און לרוץ לרעה לעשות במהירות עד לא יתנחם:

יפיח וגו׳. ר״ל עד שקר מדבר כזבים ואחת היא:

בין אחים. בין אוהבים יגרה מחלוקת בספור לה״ר והיא השביעית הקשה מכולן כי בזה הורג שלשה את עצמו והמקבלו והנאמר עליו:

מצות אביך. כי הלא בודאי חפץ בתקנתך:

תורת אמך. מה שהיא מלמדתך:

תנחה אותך. תנהג אותך בדרך הישר:

תשמור עליך. משודדי לילה:

היא תשיחך. תדבר עמך כחבר טוב המדבר עם חבירו להשתעשע עמו:

כי נר מצוה. המצוה שאדם עושה מאירה לו כנר והלומד תורה היא לו כאור היום והשומע תוכחת מוסר הוא לו דרך המביא חיים:

לשמרך. כי המוסר יועיל לשמרך מאשה זונה:

מחלקת. מחלקלקות פתויי הנכריה והוא כפל ענין במ״ש:

ואל תקחך. אל תקח לבך להיות נמשך אחריה ע״י רמזי עפעפיה:

כי בעד אשה זונה. בעבור חמדת אשה זונה בא האדם לרב העוני עד כי ישאל ככר לחם:

תצוד. בחלקת אמריה תצוד את הנפש עם שהיתה יקרה ונקיה מעון:

היחתה. וכי אפשר שישאב איש בחיקו את האש ולא תשרפנה בגדיו:

אם יהלך. וכי יהלך איש על גחלים ולא תשרפנה רגליו:

כן הבא. כן הוא הבא אל אשת רעהו כי כל הנוגע בה לא ינקה מעונש הראוי:

לא יבוזו. אין מרבים לבזות את הגנב כאשר יגנוב למלא נפשו כי רעב הוא וגנב לשבור הרעבון וכמעט לאונס יחשב:

ונמצא. וכאשר ימצא יוכל לתקן בתשלומין אז חדל ממנו בעל הגניבה:

את כל הון. ר״ל הלא לא יתן יותר מכל הון ביתו אבל לא נגע עד הנפש:

נואף אשה. אבל המנאף עם אשה הוא חסר לב והרוצה להשחית נפשו עשה יעשה כזאת הואיל ואין לו הכרחיות כגונב ממון:

נגע וקלון ימצא. מן השמים ימצא נגע כי ע״י ג״ע הנגעים באים ומן הבריות ימצא קלון:

לא תמחה. לא תהיה נשכחת:

כי קנאה. הנקמה תעורר חמת הבעל ולא ימחול עליו ביום אשר תמצא ידו לנקום נקם ותהיה א״כ הדבר שמור ולא תשכח:

לא ישא. לא יהיה נושא פנים של כל מין ממיני הכופר להעביר הקצף בעבורו ולא יאבה. לא ירצה לחמול אם תרבה שוחד והוא כפל ענין במ״ש: