מצודת דוד על ירמיהו מב

תפל נא. בקשו ממנו להתפלל בעדם אל ה׳:

כאשר עיניך ראות אותנו. שאנחנו מתי מספר:

ויגד לנו. ר״ל התפלה תהיה שיגיד לנו את הדרך וכו׳ אם ללכת למצרים או להשאר כאן:

ואת הדבר וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

שמעתי. קבלתי אמריכם והנני מתפלל:

אתכם. ר״ל על שאלתכם:

לא אמנע. מבלי להגידה:

דבר. שום דבר:

והמה. השרים והעם:

לעד אמת ונאמן. ר״ל המקום יהיה בנו לעד אמת שקבלנו על עצמנו לעשות כפי שתאמר לנו בשמו ויהיה נאמן עלינו להפרע מאתנו אם לא ככל הדבר וכו׳ כן נעשה:

אם טוב. בין שיהיה הדבר טוב בעינינו בין שיהיה רע בעינינו נשמע בקול ה׳:

למען. בעבור זה ייטב לנו כאשר נשמע בקולו:

ויהי מקץ. מעת ששאלו ממנו לחלות פני ה׳:

ובניתי אתכם. ר״ל יפרו וירבו בה ולא יגלו עוד ממנה:

ונטעתי. הוא כפל ענין במ״ש:

כי נחמתי. חשבתי מחשבה אחרת על הרעה שעשיתי להם כי לא אוסיף עוד להרע להם:

אשר אתם יראים מפניו. ר״ל הדבר אשר אתם יראים מפניו והוא מהריגת גדליה כמ״ש למעלה:

ממנו. מן הדבר ההוא לא תיראו כי נ״נ לא ירע עמכם בעבור זה:

ולהציל אתכם. לבל יוכל להרע עמכם:

ואתן. ועוד אתן אתכם לרחמים לפניו וירחם אתכם:

והשיב אתכם. ר״ל הגולה מעמכם לבבל ישיבם מרצונו אל ארצם:

לבלתי שמוע. ר״ל ואם גם עתה אחר ששמעתם דבר ה׳ לא תשבו פה ותמאנו לשמוע דבר ה׳:

לאמר. כי תאמרו נבא למצרים אשר שם לא נראה מלחמה כי בהיותכם פה תפחדו ממלחמת הכשדים:

וקול שופר. הדרך לתקוע במלחמה בשופרות:

לא נרעב. לא כמו בכאן שהרעב מתמיד:

ושם נשב. ולא נהיה גולים משם:

ועתה. הואיל וכן תאמרו לכן שמעו וכו׳:

שום תשימון. אם תחשובו לבוא שמה מדעת ומרצון:

ובאתם. ר״ל וכן תעשו בפועל לבא שמה ולגור בה:

אשר אתם יראים. הוא חרב הכשדים:

שם ידבק אחריכם. יהיה דבוק בכם ללכת אחריכם שם ולתוספת ביאור אמר מצרים:

ושם תמותו. בחרב וברעב:

ויהיו כל האנשים. כל החפצים ללכת שמה כולם ימותו איש לא נעדר ולא ישאר שארית מה לפי גודל הרעה שאביא עליהם:

כאשר נתך. כמו שנשפך אפי וכו׳:

לאלה. כולם יאמרו בשבועתם אם עשיתי כזאת אהיה כמו אלה הבאים למצרים:

ולשמה. כולם יתמהו על גודל מפלתכם:

ולקללה. המקלל את מי יתלה הקללה בכם לומר שיהיה מקולל כמותכם:

ולחרפה. כולם יחרפו אתכם:

ולא תראו. כאשר תלכו מפה לא תשובו עוד לראות את המקום הזה:

דבר וכו׳. אמר שוב להתרות בהם:

ידוע תדעו. בבוא עליכם הצרה תדעו שאני התריתי בכם היום ואמרתי שכן יהיה:

כי התעיתם. בדברו עמהם ראה בפניהם שלא היו חפצים להשאר במקומם ולכן אמר באמת עשיתם טעות גדול בנפשותיכם אשר אתם שלחתם אותי וכו׳ כי אילו לא שלחתם הייתם שוגגין ועכשיו אתם מזידין:

ולכל. ר״ל וכמו שלא שמעתם מאז לכל אשר שלחני אליכם:

ועתה וכו׳. חזר להתרות בהם שוב למען ידעו בבוא הרעה: