מצודת דוד על ירמיהו מא

בא ישמעאל. מארץ בני עמון:

ורבי המלך. המ״ם של מזרע משמשת בשתים כאומ׳ עם רבי המלך ר״ל שגם היה משרי המלך וכאומר בעבור שהיה מזרע מלוכה ושר גדול לפני המלך לזה נתקנא בגדליה על שלקח הגדולה:

ויכו. כולם הכהו וישמעאל לבדו המיתו:

אשר הפקיד. כמו על אשר הפקיד ר״ל הסבה היה על שהפקידו בארץ ונתקנא בו:

את אנשי המלחמה. כי יתר העם לקח בשבי כמ״ש בענין:

ויהי ביום השני. מוסב למקרא של אחריו:

ואיש לא ידע. עדיין לא היה נודע הדבר:

מגולחי זקן וכו׳. דרך צער ואבל על חורבן ירושלים ובה״מ וגלות יהודה:

להביא בית ה׳. יתכן שגם אחר החורבן הקריבו על המזבח וכמ״ש רז״ל שמעתי שמקריבין אע״פ שאין בית (מגילה י):

הולך הלוך ובכה. מראה עצמו כבוכה על אבדן מולדתו למען לרמות אותם:

בואו. הסיבם מללכת לירושלים כי במצפה היה לו מקום נאות להרגם:

וישחטם. יתכן שהיתה כוונתו לבל יגולה על ידם מהר מהריגת גדליה לבל ירדפו אחריו:

אל תוך הבור. שהיה שם:

הוא והאנשים. הוא שחטם עם אנשיו:

נמצאו בם. בהבאים משכם וכו׳:

כי יש לנו וכו׳. ונגיד לך שתקחב אתה:

ויחדל. חדל מהם ולא המיתום:

ביד גדליהו. במקום גדליה במצפה:

הוא. זהו הבור אשר עשה וכו׳:

מפני בעשא. לבל יוכל לבא שמה בהלחמו עמו:

אותו. את הבור הזה:

וישב. לקח בשבי את העם הבאים מעצמם למצפה כמ״ש למעלה ואת העם אשר השאיר נבוזראדן והניחם עם גדליה:

וישבם. לפי שארכו הדברים חזר ואמר וישבם:

וילך לעבור. הלך עמהם לעבור אל בני עמון לשבת שמה:

וישמע. במקום שהיה כי לא היה אז במצפה:

את כל האנשים. אשר עמהם:

אל מים רבים. על בריכת המים הרבים:

כל העם. שהוליך בשבי:

ויסובו. העם הנשבה סבבו ושבו מישמעאל והלכו אל יוחנן:

נמלט. ברח ומלט נפשו עם שמנה אנשים:

מן המצפה. אשר שבה ישמעאל מן המצפה אחר שהכה את גדליה:

גברים וכו׳. מוסב על תחלת המקרא ויקח יוחנן וכו׳ אשר השיב מגבעון ברדפו אחר ישמעאל:

בגרות כמהם. במקום אשר גר שם כמהם בן ברזילי הגלעדי המוזכר בש״ב שחזר עם דוד אחר שנהרג אבשלום:

ללכת. בדרך המהלך לבוא למצרים:

מפני הכשדים. רצו ללכת שמה מפני הכשדים:

כי הכה וכו׳. וחששו פן יעלילו הכשדים לומר שזה היה בהסכמת כולם והריגת פקיד המלך תחשב למרידה: