מצודת דוד על ירמיהו מג

את כל הדברים האלה. האמורים למעלה:

אומרים. היו אומרים ולפי שארכו הדברים אמר שוב אומרים:

כי ברוך וכו׳. יתכן שהיה להם תגר ומריבה עם ברוך ולכן חשדוהו בזה שהוא מסית בהם את ירמיה לנבאות להם להשאר שם למען יהיו נמסרים ביד הכשדים:

להמית וכו׳. ר״ל הקצת ימית והקצת יגלה לבבל:

אשר שבו. אשר חזרו וכו׳ לגור בארץ יהודה:

ואת כל הנפש. העבדים ושפחות:

ואת ירמיה וכו׳. גם אותם לקחו שלא בטובתם:

כי לא שמעו וכו׳. אשר צוה להם שלא ללכת:

עד תחפנחס. היא מארץ מצרים:

במלט במלבן. טמנם בחומר במקום עשיית הלבנים:

בפתח. סמוך לפתח:

ואמרת אליהם. אל היהודים ההם:

הנני שולח. ר״ל אעיר לבי לבוא פה:

עבדי. ר״ל עושה שליחותי:

ונטה. יטה אהלו ממעל להאבנים:

אשר למות. הראוי למות ברעב ימות ברעב וכו׳:

ושרפם ושבם. ר״ל אלהיהם מעץ ואלהיהם מכסף וזהב יקח בשבי:

ועטה. שלל ארץ מצרים יכרוך לקחת הכל כמו הרועה כשנוסע ממקום למקום שכורך עם בגדו כל כליו להביאם עמו ולא ישאיר מה מהם:

ויצא. נ״נ יצא משם בשלום ולא יוכלו אנשי מצרים לקחת שלהם מידו:

מצבות בית שמש. המצבות שעמדו בבית אשר עבדו שם לשמש עבודת אלהות: