מצודת דוד על שמואל א ח

שופטים בבאר שבע. הועמדו לשופטים, וישבו בבאר שבע:

ויטו. הטו עצמן לחשוק בממון, ובעבור זה לקחו שוחד והטו המשפט:

אתה זקנת. ותש כחך לשפוט עוד:

ככל הגוים. שמלכם שופטם:

כאשר אמרו וכו׳ לשפטנו. כי המשפט מסור הוא לשופטים, לדון על פי התורה, ולא למלך, לדון על פי דעתו:

ויתפלל. שיבוא אליו הדבור לדעת מה ישיב להם:

לכל אשר וכו׳. ואף להיות המשפט מסור ביד המלך:

כי לא אותך מאסו. רצה לומר: ופן תאמר איך אזדקק עוד להם אם מאסו בי, כי הנה לא אותך מאסו, כי הלא לא עשו דבר בלתך, אבל בי מאסו, ולא חפצו במשפטי התורה:

ככל המעשים. רצה לומר: אין זה דבר חדש אצלם, כי כמו כל המעשים וכו׳ ומאסו בי ובחרו בעובדי כוכבים ומזלות, כן המה עושים גם עתה במה שאמרו לך שימה לנו מלך לשפטנו, למאס במשפט התורה ולבחור במשפט המלך:

ועתה. הואיל ולא בך מאסו, הזדקק להם ושמע בקולם:

אך כי העד. אמור להם בהתראה, שלא טוב להם שלא יהיה המלך נכנע למשפט התורה:

והגדת להם. הנבא ואומר להם משפט המלך העולה על רוחו מה היא, וידעו שהיא קשה להם:

משפט המלך. העולה על רוחו מבלי פנות אל משפט התורה:

יקח ושם לו. יקח אותם בחזקה, וישימם במוליכי מרכבתו וברוכבי הסוסים, ולרוץ רגלי לפני מרכבתו:

ולשום לו וכו׳. והנה רבים ימאסו לשום עליהם עול משא הנהגות העם:

ולחרוש חרישו. של המלך:

יעשור. יקח מהם המעשר:

ועשה. יעשה עמהם את הצריך לו למלאכתו:

ואתם. אף אתם עצמכם לא תהיו בני חורין מלעבוד עבודתו:

וזעקתם. בעבור קושי השעבוד מן המלכים, תזעקו לה׳ ולא יענה אתכם, כי כבר התרה בכם, ועם כל זאת חפצתם במלך:

בקול שמואל. אשר היה ממאס להם דבר המלך השופט לפי דעתו:

ויאמרו לא. רצה לומר: לא נשמע אליך:

והיינו וכו׳. רצה לומר: ואם נהיה נעשקים מן המלך, נהיה אם כן ככל הגוים, לא נופלים מהם:

ושפטנו. רצה לומר: עם העושק יבוא גם התועלת, כי ישפוט בינינו וילחם מלחמותינו:

לכו איש לעירו. אתם לכו עתה איש אל עירו, ואנכי אעשה כדבריכם: