מצודת דוד על שמואל א ז

בגבעה. אשר בגבעה, והוא שם מקום בקרית יערים:

קדשו. הזמינו לשמור את הארון, לבל יבוא מי לראותו, ולכבד ולרבץ לפניו:

מיום. רצה לומר: מהתחלת שבת הארון וכל הימים הרבים שהיו במספר עשרים שנה אשר ישב שם, בכל הזמן ההוא נהו ויללו ישראל להתחרט על מעשיהם אשר לא טובים ושבו, ללכת אחרי ה׳:

הסירו. מכל וכל:

לבדו. בלא שתוף:

וישאבו מים. רצה לומר: התעוררו לשאוב ולהזיל מי דמע, ושפכו בתפלה לפני ה׳:

וישפוט. בדברים שבין אדם לחבירו:

ויעלו. להלחם בם, כי חשבו שנתקבצו ישראל לצאת למלחמה:

אל תחרש ממנו. אל תשתוק מהדבר אשר היא טובה לנו, והוא מזעוק אל ה׳ להושיענו:

טלה חלב. רצה לומר: עודו יונק החלב:

ויענהו ה׳. רצה לומר: ראה שנתקבלה ברצון, כי ירדה האש ושרפה את העולה, והיה בטוח בתשועה:

וירעם ה׳. הביא עליהם רעם בקול גדול ויהם אותם, ועל ידי זה נגפו לפני בוא ישראל למלחמה:

ויצאו. אחר זה יצאו מן המצפה ורדפו אחריהם:

עד מתחת. הכום בכל הדרך אשר רדפום, עד בואם מתחת לבית כר:

בין המצפה וכו׳. שם עמדו מערכות פלשתים:

עד הנה עזרנו ה׳. רצה לומר: עד המקום הזה עזרנו ה׳, במה שהממם בקול רעם ולא שלטה בהם יד ישראל עדיין, כי משם והלאה רדפו ישראל אחריהם ושלטה בהם ידם:

ולא יספו. בימים שהנהיג שמואל עד לא נזדקן, לא הוסיפו לבוא בגבול ישראל:

ותהי יד ה׳ בפלשתים. כאשר הלכו ישראל ללחום עמו בגבולו:

לישראל. הערים ההם הוחזרו לישראל:

ואת גבולן. הצילו גבול עצמן, לבלי תת לפלשתים לבוא לרשת עוד מה מגבולן:

ויהי שלום. כי בעוד משלו פלשתים בישראל, נלחמו עמהם האמורי הנשארו בארץ ישראל, אבל כאשר חזקה יד ישראל, היה שלום ביניהם:

כל ימי חייו. מעת שהועמד לשפוט עד שמת, ואף לאחר שמלך שאול, שפט הוא:

והלך. בכל שנה הלך מביתו וסבב לבית אל וכו׳, ושם שפטם:

ותשובתו. אחר סבובו, שב לרמה, כי שם היה ביתו:

ושם שפט וכו׳. הבאים ממרחק: