מצודת דוד על דברי הימים א יט

כי עשה וכו׳. ארז״ל שהחסד היה שהחיה את אחיו אשר ברח אלי מאת מלך מואב כשהמית את אביו וביתו אחר שהוליכם אליו מן מערת עדולם כמ״ש בשמואל א׳:

המכבד דוד את אביך בעיניך. וכי סבור אתה שדוד מכבד את אביך בעיניך על כי שלח לך מנחמים:

הלא. באמת לא שלח כ״א לרגל הארץ:

בחצי. במחצית ארכם והוא עד המפשעה:

וילכו. שלוחיהם:

על האנשים. בעבור מקרה האנשים:

וישלח לקראתם. לאמר להם לשבת ביריחו האמור בסוף המקרא והפסוק לומר הסיבה למה לא באו למלך ואמר כי היו נכלמים ולכן שלח לקראתם:

ושבתם. לביתכם:

כי התבאשו. התעיבו את עצמם בעיני דוד כדבר הנבאש ולזה פחדו מן המלחמה:

פתח העיר. מול פתח שער עירם:

פני המלחמה. פני אנשי המלחמה:

חזק ונתחזקה. חזק אתה והעם אשר עמך וגם אנו נתחזק:

בעד עמנו. שלא ילכו בשבי:

ובעד ערי אלהינו. שלא יכבשום האויב:

וה׳ הטוב וכו׳. ר״ל ואם בכל ההתחזקות לא נועיל יעשה ה׳ הטוב בעיניו ונקבל באהבה:

ויערוך אליהם. הכין עצמו לערוך אליהם מלחמה:

שבעת אלפים. ובשמואל ב׳ לא חשב כ״א החשובים שבהם אף לא זכר שם אנשי רגלי וזכר הפרשים ולא זכרם הנה ומה שמקרא אחד סותר גלה השני וכמוהו רבים במקרא:

וישלימו. עשו שלום:

לא אבה. לא רצה עוד להושיע וכו׳: