מצודת דוד על דברי הימים א יח

חמתה. הכהו בעיר חמת:

להציב ידו. להציב מקומו לאחור להרחיב גבול ארצו:

ושבעת אלפים פרשים. ובש״ב נאמר אלף ושבע מאות כי לא זכר רק החשובי׳ שבהם:

ויעקר. כי אסור להרבות סוסים כמ״ש בתורה:

וישם דוד. ר״ל שם בהם דבר הראוי להשים במדינה הכבושה והם הנציבים האמור בשמואל ב׳:

כי איש מלחמות. הדרעזר היה שונא ואיש מלחמה עם תועו:

וכל כלי זהב. ר״ל כל מה שהיו מזומנים בידו:

גם אותם. מה שהביאו לו למנחה הקדיש עם השלל אשר לקח בעצמו מכל הגוים והם אדום וכו׳:

ואבשי וכו׳. ובשמואל ב׳ נאמר שדוד הכה בם כי כל נצחון המלחמה נקרא ע״ש המלך ובתהלים נאמר שיואב הכה בהם וארז״ל שב׳ מלחמות היו ולא זהו האמור כאן:

משפט. בין איש לאחיו:

וצדקה. נתן משלו צדקה לכל עמו הנצרכים לקבל צדקה:

על הצבא. היה שר על קבוצת החיל:

מזכיר. היה ממונה על ספר הזכרונות:

כהנים. ר״ל שרי הכהנים צדוק היה משיח מלחמה ואבימלך סגן ולא חשב את אביתר לכ״ג כי לא הועמד עתה כ״א מאז מלך על יהודה אבל יואב עם כי היה שר צבא מאז מ״מ נעשה עתה שר צבא של כל ישראל או על שחזר דוד והעמיד את צדוק לכ״ג לזה לא חשב את אביתר כי לא היה דבר המתקיים:

הראשונים. הם היו ראשונים למקום המלך ועל פיהם נעשה הכל: