מצודת דוד על שמואל ב ט

הכי יש עוד. האם יש עוד:

עבד. עבד כנעני היה:

עבדך. רצה לומר: אני עבדך הוא ציבא:

האפס עוד. וכי אין עוד איש לבית שאול, בתמיה, הלא בודאי יש עוד, ואעשה עמו חסד גדול ומרובה, כי כשרוצה להגדיל דבר מה, סומכו למלת אלהים, וכן (שמואל א טו): ותהי לחרדת אלהים:

עוד בן. עוד נשאר בן:

נכה רגלים. שבור ברגלו ופסח:

הנה עבדך. כי חשב אשר קרא המלך לנקום בו בעבור שאול, ולזה אמר הנה עבדך מוכן לקבל כל העונש אשר תגזור:

אל תירא. רצה לומר: לא קראתיך לגמול עמך רעה, כי אם לגמול עמך חסד בעבור אביך:

והשיבותי לך. אולי לקחם דוד אחרי מות איש בושת, בעבור אשתו מיכל היורשת אותו, בחשבו שלא נשאר מי היותר קרוב לנחלה:

מה עבדך. מה נחשב עבדך למאומה:

ועבדת לו. לצרכו, תעבוד את האדמה בחרישה וקצירה:

והבאת. את התבואה תביא אל הבית:

לבן אדניך. הוא מיכה האמור למטה, שהוא בן מפיבושת אדונו:

בן אדוניך. בן יהונתן אדוניו:

ומפיבושת. אף זה מדברי ציבא, שאמר אנכי אעשה כדבריך, עם היות שעד עתה היה מפיבושת אוכל על שלחני כאחד מבני המלך, ולא הצטרך לכל דבר:

וכל מושב. כל היושבים והשוכנים בבית ציבא, היו עבדים וגו׳: