מצודת דוד על שמואל ב י

כאשר עשה וגו׳. אמרו רבותינו ז״ל (במדבר רבה יד א): שהחסד היה שהחיה את אחיו אשר ברח אליו מאת מלך מואב, כשהמית את אביו וביתו אחר שהוליכם אליו מן מערת עדולם, כמו שכתוב בשמואל א (כב א):

המכבד דוד וגו׳ בעיניך. וכי סבור אתה שדוד מכבד את אביך בעיניך על כי שלח לך מנחמים:

הלוא. הנה לא שלח כי אם לרגל את הארץ:

בחצי. במחצית ארכם, והוא עד שתותיהם:

וישלח לקראתם. לאמר להם לשבת ביריחו האמור בסוף המקרא, והפסיק לומר הסיבה למה לא באו למלך, ואמר כי היו נכלמים, ולכן שלח לקראתם:

ושבתם. לביתכם:

פתח השער. מול פתח שער עירם:

פני המלחמה. פני אנשי המלחמה:

חזק ונתחזק. חזק אתה והעם אשר עמך, וגם אנו נתחזק:

בעד עמנו. שלא ילכו בשבי:

ובעד ערי וגו׳. שלא יכבשום האויב:

וה׳ יעשה הטוב וגו׳. רצה לומר: ואם בכל ההתחזקות לא נועיל, יעשה ה׳ הטוב בעיניו, ונקבל באהבה:

ויאספו יחד. בחשבם שברבת עם ינצחו הם:

עבדי הדדעזר. רוצה לומר: הסרים למשמעתו: