מצודת דוד על דברי הימים ב כ

מהעמונים. שם אומה נקראת ע״ש מקומה וכן נאמר ויתנו העמונים מנחה לעזיהו (לקמן כ״ו) ואולי הוא הפוך מן המעונים שזכר שם ובמדרש אמר שהם עמלקים והם בני שעיר האמור למטה וקראם עמונים כי התנכרו ולבשו בגדי עמונים שלא יכירום בני ישראל כי כל בני אדום בכללם היו תחת ממשלת יהודה עד שפשעו בימי יהורם בן יהושפט:

מעבר לים. הוא ים המלח:

מארם. בדרך מהלכם באו מעבר ארם:

והנם. והנה הם עתה בחצצון תמר:

את פניו. ר״ל שם בטחונו לדרוש ה׳:

ויקבצו יהודה. מיושבי ירושלים:

החצר החדשה. אולי תקנו אותה וחדשו הבנין:

ואין עמך. אין מי להתיצב ולעמוד למולך:

הורשת. גרשת אותם:

ותתנה וכו׳. לעולם כאומר והנה מדרך הנותן מתנה לעולם לעזור להמקבל להשאר בידו:

לאמר. ר״ל כי אמרו ע״י יהיו נושעים וכמ״ש במקרא של אחריו:

שפוט. משפט פורעניות:

ולפניך. ר״ל והמידה ההיא הלא תהיה לפניך כי שמך בבית הזה:

לבא בהם. לרשת את ארצם:

והנה הם גומלים. ר״ל והנה ראה הגמול שמשלמים לנו לגרשנו וכו׳ וכי הוא הגמול הראוי:

מה נעש׳. להנצל מידם:

כי עליך עינינו. אלא עינינו עליך להצילנו מידם:

לפני ה׳. לפני בית ה׳:

בתוך הקהל. בעמדו בתוך הקהל:

לא לכם המלחמה. לא עליכם ללחום עמהם כי ה׳ ילחם לכם:

הנם עולים. עתה עולים הם במקום שעולים בה אל הציץ והוא שם מקום:

ומצאתם. למחר תמצאו אותם בסוף הנחל לפני מדבר ירואל ונתן להם אות למען יחזק לבבם:

בזאת. בהמלחמה הזאת:

התיצבו. עמדו ועל תתגרו בם מלחמה ולזרז כפל הדבר:

ויקוד. כפה הקדקד והשתחוה על פניו ארצה לפני ה׳:

להלל לה׳. על בשורת התשועה:

למעלה. ר״ל גדול מאוד:

ותאמנו. ותתקיימו כמו והיה אמונת עתיך (ישעיהו ל״ג:ו׳):

אל העם. את העם:

להדרת קדש. על המקום ב״ה יאמר שהוא מהודר ומפואר בקדושה:

ובצאת. בעת שיצאו לפני החלוץ ישוררו ויהללו ויהיו אומרים הודו וכו׳:

נתן ה׳ מארבים. נתן בלב אנשים לארוב עליהם ולהכות בהם:

וינגפו. הוכו מן האורבים ונחלשו:

על ישבי הר שעיר. כי חשבו שבני המארב הם מאנשיהם:

ביושבי שעיר. להשמיד את כולם:

עזרו איש ברעהו. האחד עזר את חברו להיות משחית את הבא כנגדו להלחם בו ואח״ז בא אחר לעזור לאחד מהם להשחית את השני וכן היה הולך וחוזר עד כלותם:

על המצפה. על המקום שצופים בה אל המדבר מקום המחנה ההיא:

ואין פליטה. לא נשאר בהם שארית:

ופגרים. ר״ל מצאום פגרים מתים ואין מי מוחה מלקחת:

וינצלו להם. עשו המקום ריק לקחת הכל לעצמם:

לאין משא. עד שלא יוכלו לשאתם מגודל הרבוי:

לעמק ברכה. אמר ע״ש סופו שקראו לה עמק ברכה:

מאויביהם. במה שעזרם מאויביהם:

ותשקוט מלכות יהושפט. לא היה מי מערער על מלכותו:

וימלוך יהושפט. ר״ל קבלו מלכותו באהבה בראותם הצלחתו:

לעשות הישר. ר״ל בזה הלך בדרכי אביו לעשות הישר כמוהו אבל לא הלך בדרכו מה שלא בטח בה׳:

הבמות. הנעשים לה׳ ואסורים הם משנבנה הבית:

ועוד העם לא הכינו. ורק הוא לבד הכין לבו לה׳:

אשר העלה. ספורי יהושפט העלה במכתב על ספר דברי הימים של מלכי ישראל:

הוא הרשיע לעשות. אף כי אחזיה הרשיע לעשות הרע לא נמנע יהושפט מלהתחבר עמו:

ויחברהו עמו. יהושפט חיבר את אחזיה להיות עמו לעשות יחד אניות וכו׳:

בהתחברך. בעבור התחברך עם אחזיה פרץ ה׳ וכו׳ ר״ל תבוא פרצה ושבר במעשיך ולא תצלח בהם:

ולא עצרו. לא עכבו אצלם הכח להתחזק ללכת עד תרשיש ובמ״א נאמר בענין אחר ואולי הנאמר שם היה בפעם אחר: