מצודת דוד על דברי הימים ב כא

ויהרוג וכו׳. לבל יהיו מערערים על המלוכה:

משרי ישראל. אותם שהיו ידם עם אחיו:

ולא אבה ה׳ להשחית. אף שהיו ראוים להשחתה:

ניר. כמו נר ור״ל מלוכה כי המלך משפיע ומאיר כנר:

וימליכו. כי עד הנה היה עליהם נציב מלך מתחת יד מלכי יהודה:

ויעברו. אל ארץ אדום:

ויהי קם לילה. כי לא עצר כח ללחום עמהם ביום בפומבי:

הסובב אליו. הסמוך אליו ולא עצר כח ללכת בעומק המלחמה:

אז. בעת ההיא פשעה גם לבנה וידמה שהיתה מארץ יהודה סמוכה לאדום ופשעה גם היא במלך יהודה:

כי עזב את ה׳. ובא עליו מצד העונש:

עשה במות. לע״ג:

ויזן. הסיתם לזנות אחר הע״ג:

וידח. הדיחם מעבודת ה׳:

מכתב. אגרת כתובה ועם שהיתה אחר שעלה בסערה השמים כי נגלה לאחד מהנביאים ושם הדברים האלה בפיו וצוהו לכתבו בספר ולהביא אליו:

לאמר. ובזה נאמר בה כה אמר ה׳ וכו׳:

כהזנות וכו׳. כמו שזנו הם אחר הע״ג:

ואתה בחליים. ואתה תהיה בחליים רבים:

ימים על ימים. בכל יום ויום:

על יד. הסמוכים לארץ כוש:

ויבקעו. בקעו חומת העיר ועלו בה:

יהואחז. הוא אחזיהו בהפוך אותיות:

לחלי לאין מרפא. חולי אנושה עד לא מצאה רפואה אף לפי שעה:

ויהי לימים מימים. החולי ההוא הי׳ לו מתחלת השנה עד סופה מבלי הפסק:

וכעת. וכאשר בא עת יציאת הקץ של שתי שנים עם חליו במכאוב החולי יצאו מעיו אל החוץ מכל וכל:

בתחלואים רעים. אחר שעבר עליו תחלואים רעים מת:

ולא עשו וכו׳. לשרוף עליו מטתו וכלי תשמישו כדרך ששורפין על המלכים:

וילך. הלך מן העולם בלא חמדה כי כל ימי חייו לא היה לו קורת רוח למלאות חמדתו כי היה מעונה ומדוכא: