מצודת דוד על דברי הימים ב יט

אל פניו. לקראתו:

הלרשע לעזור. היתכן שהלכת לעזור לרשע והוא אחאב:

ובזאת. ובעבור זאת יש עליך קצף מה׳:

אבל דברים טובים. ר״ל אבל מ״מ לא יעזבך כי נמצאו עמך דברים טובים המגינים עליך:

וישב יהושפט בירושלים. ר״ל נמנע מעתה לבוא לבית אחאב:

וישב ויצא. ר״ל הלך פעם בפעם בין העם:

ראו מה אתם עושים. ר״ל מאד הסתכלו במעשה המשפט:

כי לא לאדם. אין המשפט מצות אדם לשתוכלו לכחש ולומר לפניו כן היה הדעת נוטה ולא במעל יצא המשפט מעוקל:

כי לה׳. ויודע הוא אם נעשה במעל אם בטעות הדעת:

ועמכם. ה׳ עמכם בדבר המשפט לדעת תעלומות לב:

ועתה. הואיל והכל ידוע לפניו יהי פחדו עליכם:

שמרו ועשו. כתורה וכמצוה:

כי אין עם ה׳ וכו׳. אין חפצו במעשה העולה לעול את המשפט ולשאת פניו במשפט ולקחת שוחד ענש יענש עליהם:

לישראל. של בני ישראל:

למשפט ה׳. לשפוט משפט ה׳ בדבר המצות:

ולריב. בדבר שבין אדם לחברו:

וישובו. יהושפט ואשר עמו שבו אל ירושלים אחר שהעמיד שופטים בארץ (ואף ששב לירושלים עד לא העמיד בה שופטים מ״מ סמך העמדת השופטים בירושלים להעמדת השופטים בכל הארץ ואח״ז אמר ששב לירושלים עם ששב מקודם):

עליהם. על שופטי ירושלים:

כה תעשון ביראת וכו׳. כן תעשו את דבר המשפט עשו אותה ביראת ה׳ וכו׳:

וכל ריב. כאשר יהיו שופטי הערים חולקין בדבר מה ויבואו לשאול את פיכם:

בין דם לדם. בין יהיו מחולקים בדבר משפט רציחה אם הוא דם מזיד או לשוגג יחשב:

בין תורה למצוה. רוצה לומר בין בדבר הוראה באחת ממצות ה׳ שבין אדם למקום:

לחקים. הם המצות שהמה כחק מבלי טעם:

ולמשפטים. בדברים שבין אדם לחבירו:

והזהרתם אותם. לעשות כמו שתאמרון אתם:

ולא יאשמו לה׳. לעשות כמו שאמרו הם:

והיה קצף עליכם. אם לא הזהרתם אותם:

ועל אחיכם. על שעמדו בדבריהם:

כה תעשון. להזהירם בדבר:

ולא תאשמו. הואיל ועשיתם את שלכם והם אם ישמעו ואם יחדלו:

אמריהו. יתכן שהוא עזריה הנזכר (בדה״א ה׳) ועיין בסוף מלכים בחשבון הדורות:

הראש עליכם. אשר הוא הראש עליכם הוא יהיה לכל דבר ה׳ וכל דבר הקשה מכם תביאו אליו:

לכל דבר המלך. את פיו תשאלו בכל דבר הנוגע בחק המלוכה:

לפניכם. מזומנים לפניכם לכל אשר תצום להכריח את העם על המשפט:

עם הטוב. עם העושה הטוב והישר בעיני ה׳: