מצפה אריה תנינא חלק ב תה

סימן מה הנה בחת"ס חלק ששי תשובה כ"ג כתב ע"ד השאלה שהי' ר"ל עידן ריתחא חאלירע וע"פ דברי רופאים מומחין אין לצאת מפתח ביתו אליבא ריקנא ביום התענית והיוצא דמו בנפשו כי הוא בסכנת מגפת חאלירע איך להתנהג ביוה"כ וע"ז הביא הוא ז"ל תשובת דבר שמואל באשה מינקת שהתענית הי' קשה להילד עד שיש בו סכנה הורה שלא להתענות אע"פ שהיא בריאה וע"כ גם הוא התיר בעה"ב בעידן ריתחא שלא להתענות ויאכלו כפי שיעור שישערו הרופאים ע"ש וכן נודע לי שכן הורה הגאון בעל שו"מ ז"ל בשנת תרל"ג לק"ק אסטראה בוואלין שלא להתענות הן חולים והן בריאים ויאכלו פחות פחות מכשיעור: ודכירנא שבימי עלימי שמעתי בעיר מולדתי הוראדנא דליטא שהי' בדבר זה מחלוקת בק"ק ווילנא הרבנים דשם כי הרב הגאון ר' ישראל סאנטער ז"ל הורה שלא להתענות ביוה"כ ושאר גדולי הרבנים חלקו עביו אך הוא בעצמו לא השגיח על דבריהם ועשה מעשה בעצמו שטעם ביוה"כ בפומבי בבהכ"נ ועי"ז נהייתה רעש גדול בעיר ואנכי בהיותי עדיין עול ימים לא ידעתי טעם המחלוקת לא טעמם של האוסרים ולא הטעם של הרב הגאון הנ"ל המתיר: והנה כאשר ראיתי בחת"ס וגם נודעתי מהשו"מ שהתירו בפשיטות עלה על לבי להתבונן דעת האוסרים ומה זה שרעשו עליו על מה שהתיר הוא ז"ל והי' הדבר לפלא בעיני אמת הדבר שבזמן ההוא עדיין לא יצא לאור החלק ששי חת"ס כי הוא נדפס בפעם ראשונה שנת תרכ"ד אבל עכ"ז בודאי הי' להם טעם לאסור עד שנחה דעתי כי שמעתי שהרופאים אומרים שהתענית. הוא דבר מסוכן להחולי חלירע אבל אין התענית עצמו מזיק אלא שאחר התענית צרך מאוד לזהר לאכול רק בצמצום ומחמת שאינן נזהרים בזה ואוכלים יותר מחמת רעבון של התענית ע"כ התענית הוא מסוכן וזהו דבר שאין הציבור יכולין לעמוד ולהיות נזהרים שיאכלו רק מעט עד שלא תהא האכילה מזיק להם ונראה לפע"ד דיש לדמות דבר זה למה דאיתא באו"ח סי' שכ"ט סעיף ו' עכו"ם שצדו על עיירות ישראל אם באו על עסקי נפשות מחללין עליהם את השבת ואם באו על עסקי ממון אין מחללין עליהם את השבת ויש מי שאומר שבזה"ז אפילו באו על עסקי ממון מחללין שאם לא יניחנו ישראל לשלול ולבוז ממונו יהרגנו והוי עסקי נפשית וכ' המג"א וצ"ע ויניחנו ליקח הממון ולא יחלל שבת ואפשר כיון דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו חיישינן שמא יעמוד אחד נגדם ויהרג ולכן מחללים כו' ע"ש א"כ הענין הנ"ל דגוף התענית אין מזיק כלל אלא שאין הציבור יכולים לעמוד על אכילתם לאכול בצמצום ואפשר שאדם אחר יאכל יותר מהצמצום וימות עי"ז שרי לכל הציבור לאכול ביוה"כ אע"פ שהם בריאים כרי שלא ימות אחד מישראל ע"י התענית תליא בהני שני דיעות הנ"ל ועי' לעיל בחלק או"ח סי' ל"ז שהבאתי מ"ש הר"נ ז"ל בסנהדרין דף ע"ב ומדבריו מוכח דס"ל כדעת היש מי שאומר ואפילו ביחיד דלא כמג"א שמחלק שם בין ציבור ליחיד ע"ש והנה אם יאמרו הרופאים שהתענית בעצמו הוה סכנה פשיטא להחת"ס דאין להתענות כלל אפילו בריאים וכן הדבר פשוט גם בעיני אבל מה דיש לי לעורר דבע"ז דף כ"ח ע"א דר' יוחנן חש בצפידנא אדל לגבה דההיא מטרוניתא עבדא חמש' ומעלי שבתא כו' אישתבע לה לאלקא ישראל לא מגלינא גליה לי' למחר נפיק דרשה בפירקין ופריך הש"ס והא אישתבע לה ע"ש ומאי פריך הא ודאי דמשויה דרשה בפירקין כדי שידעו התלמידים הרפואה לרפאות אחרים הא אין לך דבר שעומד בפני פקו"נ אלא עכצ"ל דבההוא שעתא לא הי' חולים שהיו צריכים לרפואה זו ומשו"ה פריך ור' יוחנן דרשה בפירקין כדי שידעו הרפואה על העתיד כאשר יזדמן מי שיחלה על חולי צפידנא הרי נראה דמשו"ה פריך דלא הי' רשאי לעבור על השבועה דכ"ז דליכא חולים לא חשוב פקו"נ אולם יש לדחות ולומר דאפשר שיבקשו מהמטרוניתא שהגלה להו בעצמה ולא הי' הדבר נחוץ שיעבור על השבועה: סימן מו כתב הטור והמחבר בהלכות חנוכה סי' תרע"ה אם הדליקה בפנים והוציאה לחוץ לא עשה כלום שהרואה יאמר לצרכו הוא דאדלקה וע"ז תמה הב"ח דהתם בגמ' אמרינן טעם זה רק למ"ד הנחה עושה מצוה אבל למ"ד הדלקה עושה מצוה אמרינן הדלקה במקומה בעינן וכיון דהטור פוסק כמ"ד הדלקה עושה מצוה למה צריך לכתוב הטעם דהרואה אומר לצרכו הוא דאדלקה ועי' בטו"ז ובמג"א שם: ולפע"ד יש לומר דאיכא נ"מ בזה אם הניחן בחוץ רק הפתילות היו ארוכות עד שהגיעו לפנים והדליקן בפנים וביער והולך עד שהאש הגיע לחוץ דמצד מצות הדלקה הי' כשר כמו במנורה דפריך הש"ס בשבת דף כ"ב ע"ב כיון דקביעי נרות לא סגיא דלא משקיל ואדלוקי תרגמה רב פפא בפתילות ארוכות ע"ש אלמא אע"ג דבמנורה ודאי בעינן הדלקה במקומה ממש היינו כל נר ונר במקומו ואם הדליק הפתילה חוצה לה והניחה בנר לא יצא וכן מוכח מגמרא והא כיון דקביעי נרות וכתב רש"י ז"ל ולא הי' יכול לנתק נר מערבי מן המנורה להדליק כו' ע"ש ולא אמרינן שהי' יכול ליטול הפתילה של כל נר ונר ולהדליק מנר מערבי ולהניח למקומה דזה בודאי אסור דבעינן הדלקה במקומה ממש ומ"מ משני דמדליקין ע"י פתילות ארוכות הרי מוכח שאעפ"י שהדלקה לא הוה במקומה מ"מ כיון שהאש הולך עד מקומו ובוער עד מקום כל נר ונר חשוב הדלקה במקומו א"כ פשיטא דה"ה בחנוכה כשמדליק מבפנים פתילות ארוכות שהאש הולך עד החוץ במקום הנחת נרות שפיר יצא אבל למ"ד הנחה עושה מצוה בודאי לא סגי בהכי דכיון שלא נראה מבחוץ גוף הדלקה הרואה יאמר לצרכו הוא דאדלקה ומשו"ה שפיר ניחא מ"ש הטור והמחבר אם הדליקה בפנים והוציאה לחוץ הוה פירושו שהוציאה כשהפתילה דולקת החזיקה בידו שלא תפול הפתילה והביאה עד מקום הנחת נר חנוכה לא עשה כלום שהרואה אומר לצרכו הוא דאדלקה: ובזה יש ליישב מש הרמב"ם ז"ל בפי ט' מהל' בה"מ דהדלקה נרות כשר' בזרים כו' לפיכך אם הטיב כהן את הנרות והוציאן לחוץ מותר לזר להדליקן ובספר מנ"ח תמה ע"ז כיון דמקום המנורה בהיכל בודאי צריך להדליק במקומה וכתב שמצא שכבר קדמוהו בקושיא זו בספר מעשה רוקח עוד כתב לתמו' הא בפירוש נאמר בת"כ בפסוק יערוך אותו לפני ד' שלא. יתקן בחוץ ויכניס בפנים והביאו הרמב"ן ז"ל בפירושו על התורה ע"ש ולפע"ד אין כאן תמיה כלל דמוכח מהש"ס הנ"ל כשמדליק ע"י פתילות ארוכות חשוב הדלקה במקומה ומסתברא דאין חילוק בין כמה צריך להיות אורך הפתילה אלא אפילו אם ארכה הרבה אפילו ער מאה אמה ויותר כשר דע"י פתילות ארוכות חשוב הדלקה במקומה וכנ"ל: עוד אמרתי לפרש מה שאנו אומרים בעל הנסים ואחר כך באו בניך לדביר ביתך ופינו את היכלך וטהרו את מקדשך והדליקו נרות בחצרות קדשך ותמה בספר בני יששכר מאמר חודש כסלו אות צ"ב ע"ז וכתב הדברים תמוהים וכי בחצר היתה המנורה עומדת הר בהיכל היתה